בהתאם לכל אלה נראה לכאורה כי בענייננו יש לתת תוקף להוראות חוק העזר באשקלון בדבר איסור מכירת חזיר, כפי שנקבע על-ידי חברי סגן הנשיא י' פלפל, על כל פנים ככל שהדבר נוגע לחלקו הראשון של פסק-הדין לאור העובדה שחוק העזר נחקק לפני תחילתו של חוק-יסוד: חופש העיסוק.
בחוק ההסמכה שנחקק על-ידי המחוקק הראשי, הכנסת, הוקנתה סמכות מפורשת לרשויות מקומיות לחוקק חוקי עזר בדבר איסור מכירת בשר חזיר. על-פי סמכות זו התקינה עיריית אשקלון את חוק עזר לאשקלון (חזירים ובשר חזיר), תשי"ח1958- ובפסק-הדין בעניין מנשי [1] נאמר לגבי חוק עזר דומה, כפי שהדברים צוטטו על-ידי חברי סגן הנשיא י' פלפל, כי: "אין מקום לטענה שלעיריה בכלל לא היה כוח להתקין את חוק העזר הנדון, שהרי חוק ההסמכה הנ"ל העניק לעיריה את הכוח הזה. חוק ההסמכה העניק לעיריה את הכוח לאסור מכירת בשר חזיר באיזור שיפוטה וזה מה שהעיריה עשתה בחוק העזר הנ"ל".
בא-כוח המערערים טוען כי מצב זה השתנה עם חקיקת חוק-יסוד: חופש העיסוק הקובע כי "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק..." (סעיף 3 לחוק) וכי "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו" (סעיף 4), וטענתו היא שאיסור מכירת בשר חזיר מהווה פגיעה בחופש זה. אולם בסעיף 10 לחוק היסוד נכללה הוראת שעה הקובעת כי "הוראות חיקוק שאלמלא חוק יסוד זה... היו תקפות ערב תחילתו של חוק יסוד זה יעמדו בתוקפן עד יום א' בניסן תשס"ב (14.3.2002) אם לא בוטלו קודם לכן...". בהתאם לכך יש לכאורה להמשיך ולתת תוקף להוראות חוק העזר גם אם הן עומדות בניגוד לחופש העיסוק על-פי חוק היסוד מבלי להיכנס לשאלה אם הוראות חוק העזר הולמות את ערכיה של מדינת ישראל, נחקקו לתכלית ראויה ואינן במידה העולה על הנדרש. אולם בסיפה לאותו סעיף (סעיף 10 לחוק-היסוד) נאמר: "ואולם פירושן של ההוראות האמורות ייעשה ברוח הוראות חוק יסוד זה".
בהתאם לכך מתמקדת ומתמצית למעשה השאלה בכך אם פירוש חוק העזר בדבר איסור מכירת בשר חזיר באופן כולל בכל תחומי העיר אשקלון עולה בקנה אחד עם רוח הוראות חוק-יסוד: חופש העיסוק, ביחס לחופש העיסוק של בעלי חנויות העוסקים בממכר בשר, ומעבר לכך ולגבי דידי ביתר שאת גם, לגבי כלל הציבור, בקנה אחד עם הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובעות באופן כללי את חירותו של האדם, חירות שכוללת גם את החירות לרכוש בשר מכל מין וסוג ללא הגבלה, ושגם בו קיימת הוראת שמירת דינים לפיה "אין בחוק היסוד כדי לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד". בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אמנם לא נכללה הוראה דומה אם בדבר פירוש החוקים הקיימים "ברוח הוראות חוק היסוד", אך אין ספק שיש לפרש את החוקים הקיימים גם ברוח הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו כפי שהדברים נאמרו בפסק-הדין דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל (להלן - עניין גנימאת [13]) ויצוטטו בהמשך.