דברים כדורבנות והם חלים גם באותה מידה על חוק-יסוד: חופש העיסוק ובעניין זה ניתן עוד להוסיף את פסק-הדין האחרון שטרם פורסם בדבר קיצור ימי המעצר של חיילים ללא הבאתם בפני שופט מכוח הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
במסגרת זו הדילמה לגבי איסור מכירת בשר חזיר בתחום רשות מקומית באופן כולל בהחלט אינה קלה. מצד אחד קיימת מרכזיותו ועוצמתו של איסור אכילת בשר חזיר בדת היהודית וכבר נקבע בפסקי-דין רבים כי התחשבות ברגשות הציבור הדתי איננה פסולה (ראה למשל פסק-דינו של השופט י' כהן, כתוארו דאז, בעניין לפיד [5]). מן הצד האחר נאמר על-ידי הנשיא ברק בפסק-הדין בג"ץ 806/88 Universal City Studios Inc. ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות ואח' [14], בעמ' 39, כי "בחברה דמוקרטית יש להכיר בפגיעה מסוימת ברגשות הדת. רק כך ניתן יהיה לקיים חיים משותפים של בעלי דיעות דתיות שונות". כך למשל קיום תחבורה בשבת פוגע ברגשות שומרי המסורת, אך לא די בפגיעה זו כדי לאסור על קיום תחבורה בשבת באופן כללי אם כי יש בה, כפי שנאמר בפסק-הדין בג"ץ 531/77 ברוך ואח' נ' המפקח על התעבורה [15] מקום לאסור שימוש ברכב ליד בית כנסת וכך גם נאמר באחד מפסקי-הדין לגבי אזורים דתיים מובהקים כמו בתחומי העיר בני ברק. הכל הוא אפוא עניין של איזון ומידתיות בהתאם לאמירה שאין להתיר פגיעה העולה על הנדרש ומבחינה זו אם איסור מכירת בשר חזיר באופן כולל בתחומי רשות מקומית יוצר קושי לאותו מגזר של האוכלוסיה המעוניין באכילת בשר חזיר אין לומר בהכרח שקושי זה פוגע באיזון הראוי ובעקרון המידתיות שכן אין איסור על אכילת בשר חזיר והחזקתו והמעוניינים בכך יכולים גם לרכוש בשר חזיר מחוץ לאותה רשות מקומית גם אם הדבר כרוך בטרחה מסוימת וקשה לומר שאיסור מכירת בשר חזיר, גם באופן כולל וגורף בתחומי רשות מקומית, מנוגד לרוח חוקי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אך נראה לי שאין צורך להכריע בדילמה קשה זו לאור הדברים שנאמרו בבג"ץ מיטראל [10] ולאור תיקון חוק-יסוד: חופש העיסוק על-ידי הכללת סעיף ההתגברות שבו נקבע כי "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 4 [סעיף ההגבלה - א' ל'] אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק היסוד...". כוונתי לכך כי לעניין איסור ייבוא בשר קפוא לא כשר, שנדון בפסקי-הדין בעניין חברת מיטראל [10], נאמר על-ידי השופט אור, בפסק-הדין הראשון שנזכר לעיל, בקשר לחקיקת חוק שיאפשר איסור זה, כי לאור הוראות חוק-יסוד: חופש העיסוק "נראה שחקיקה שעל פיה יותנה יבוא בשר בתנאי שיהיה כשר, היא חקיקה המגבילה את חופש העיסוק, שלא בהתאם לפיסקת ההגבלה ולכן יש בה משום שינוי של חוק היסוד. לפיכך, מן הכרח שתתקבל ברוב מיוחס של 61 חברי הכנסת". ואכן בהתאם לכך כשרצו לאסור על ייבוא בשר קפוא לא כשר תוקן חוק-יסוד: חופש העיסוק על-ידי הוספת סעיף ההתגברות, כשברור שהמחשבה הייתה שללא תיקון חוק היסוד לא ניתן יהיה לחוקק חוק לאיסור ייבוא בשר קפוא לא כשר שכן הדבר מהווה פגיעה בחופש העיסוק, ורק בשל עשיית שימוש בסעיף ההתגברות כפי שהדברים פורטו והוסברו בפסק-הדין החמישי בעניין מיטראל [16] ניתן תוקף להגבלה זו. והוא הדין לדעתי לגבי איסור מכירת בשר חזיר, שהוא איסור המתייחס לאותה מאטריה ולאותו תחום של פעולה בהתאם למצוות הדת. אם על-אף שבחוקי היסוד נאמר שמטרתם לעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית סברו שלא די בכך כדי להכשיר הגבלות על חופש העיסוק שמקורן בהוראות דת אלא באמצעות תיקון חוק היסוד על-ידי הכללת סעיף ההתגברות, הרי שגם לו נחקק חוק ההסמכה לאחר חקיקת חוקי היסוד, ושלא על-פי הוראות סעיף ההתגברות, לא היה לו תוקף.