כב' הנשיא ברק מציג את העניין ברוח אחרת, בוודאי בניואנס אחר. וכך פסק בעניין גנימאת [13] אשר צוטט בבג"ץ 5016/96, 5025, 5090, 5434 חורב ואח' נ' שר התחבורה ואח' (להלן - בג"ץ חורב [17]), בעמ' 34:
"ההקרנה החוקתית הבאה מחוק היסוד משפיעה על כל חלקי המשפט הישראלי. היא בהכרח משפיעה גם על הדין הישן. אמת, תוקפו של הדין הישן נשמר. עוצמת ההקרנה של חוק היסוד כלפיו היא, על כן, חזקה פחות מעוצמת ההקרנה על הדין החדש. זה האחרון עשוי להתבטל אם יעמוד בניגוד להוראות חוק היסוד. הדין הישן מוגן בפני הביטול. עומדת לו מטרייה חוקתית המגינה עליו. אך הדין הישן אינו מוגן מפני תפיסה פרשנית חדשה באשר למובנו... אין כל אפשרות להבחין בין דין ישן לדין חדש באשר להשפעות הפרשניות של חוק היסוד. אכן, כל שיקול דעת מינהלי המוענק על פי הדין הישן, יש להפעילו ברוח חוקי היסוד: כל שיקול דעת שיפוטי המוענק על פי הדין הישן, יש להפעילו ברוח חוקי היסוד: ובכלל, כל נורמה חקוקה צריכה להתפרש בהשראתו של חוקי היסוד" (וכן ראה את דעתה הדומה של כב' השופטת דורנר בבג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הבטחון ואח' [18], בעמ' 138).
- אכן, חוקי היסוד הטביעו את חותמם על כל שעל בעולם המשפט. לעניות דעתי, קשה לנו היום אפילו להעריך את עוצמת המהפכה אשר התחוללה והיקפה. המהפכה ההיסטורית האמיתית, הינה מהפכה רעיונית. מהפכה אשר גורמת לאדם להסתכל על העולם בצורה אחרת, בצורה שונה ובצורה חדשה.
נראה לי, כי במובן זה קשה לחלוק על המסקנה כי מהבחינה העובדתית, המהפכה החוקתית אכן מהפכה היא.
אולם, ככל מהפכה וככל תהליך היסטורי, היא מורכבת משלבים. השלב הראשון הינו ההכרה בשינוי, הלגיטימציה של השינוי. ההפנמה של חוקי היסוד לא כחוק נוסף אלא כדרך חשיבה משפטית רחבה. השלב השני הינו יישום השינוי. יישום זה דורש לא רק תהליך הפנמה אשר מטבעו הינו תהליך סובייקטיבי, אלא תהליך של קביעת כללים אובייקטיביים, קביעת אבחנות בין מצבים שונים בדין. שלב זה מכיר בחשיבות חוקי היסוד ועוצמתן, ודווקא בשל כך, בית-משפט נאלץ להיכנס למלאכה הקשה והפרטנית של התאמת היקף עוצמתו למצבים שונים. דוגמה לכך הינה השיטה הקונסטיטוציונית בארצות-הברית, בה התפתחו כללים ברורים מאוד על-ידי הפסיקה של בית-המשפט העליון שם, בדבר היקף הביקורת לפי טיב הזכות נושא ההליך החוקתי. למשל טענה של אפליה על בסיס גזעי נבחן בעין בוחנת יותר (close scrutiny) מטענה של פגיעה כלכלית.