"החוק מכוון בראש ובראשונה לתת סיפוק לרגשות הדתיים והלאומיים של האוכלוסיה היהודית השומרת אמונים למצוות הדת שלגביה סמל החזיר הוא טומאה".
בית-משפט קמא קבע כי "חלק ניכר מהנימוקים המתייחסים לשאלה הקודמת [הכוונה לשאלת התאמת החוק לערכיה של מדינת ישראל - י' פ'] יפים גם כאן... עיון מדוקדק במילים הללו יעלה כי אין המדובר רק ברגשות דתיים אלא גם ברגשות 'לאומיים'".
השופט הגיע למסקנה כי תכליתו של חוק העזר ראויה שכן - "הערך של שמירה על סמל לאומי כגון: דגל, המנון ואף הסמל הלאומי שמתייחס לחזיר, הוא לשיפוטי, ערך גדול..." ולכן "בדיקת ערכים חברתיים המושרשים בעם במשך דורות רבים אסור שייפגעו רק בשל תנודה חברתית כזו או אחרת... כור ההיתוך של ישראל... הינו כור מתמשך המחייב ראייה ארוכת טווח קודם שבאים לבטל או לשנות ערך שהוא לא רק דתי אלא גם ערך לאומי".
מכאן עבר השופט לבדיקת השאלה אם הפגיעה בזכויות המערערים עולה על הנדרש והדגיש כי "על מנת לפגוע בערך שיש לו היבט דתי ולאומי והינו סמל רב משמעות בחייו של העם היהודי הרי על הטוען לפגיעה בערך שכזה מוטלת מידה גבוהה של הוכחה כדי להצדיק צמצום ופגיעה בערך זה" והוסיף כי חוק ההסמכה הסמיך את הרשות המקומית לחוקק חוק עזר אשר יחול על כל האוכלוסיה של כל האזור או חלק מסוים ממנו של הרשות המקומית, כלומר בסיס תחולת חוק העזר מוכרח להיות טריטוריאלי ולא פרסונלי. אסור אפוא להפלות בין חלקי האוכלוסיה לפי השתייכותם, גזע או דת.
עוד ציין בית-המשפט כי אמנם "עיריה רשאית להוציא מתחולת חוק העזר חלק של אזור תוך נימוקים שונים, כמו העובדה שחלק זה מאוכלס בתושבים שלפי דתם, או לפי מצפונם, איסור מכירת בשר חזיר אינו דרוש או אינו רצוי", אלא שבעניין שבפנינו לא ניתן לעשות כן כיוון שלא הובאו על-ידי המערערים ראיות מספיקות שניתן היה לפצל את תחולת החוק לחלקים מסוימים בעיר אשקלון - במקום שיחול על כל העיר. בית-המשפט צדק בקביעה זו וראוי לציין שלא רק שלא הובאו בפניו "ראיות מספיקות" כמאמרו אלא שלא הובאה בפניו שמץ ראיה בדבר "תחומי המושב" של העולים מחבר המדינות וגם לא ראיה שעולים אלו צורכים, באופן מסיבי, בשר חזיר. מנגד, יש מקום להעיר כי באותה מידה לא היה בית-משפט קמא מוסמך לקבוע שלא מעטים הם האנשים שבוחלים בבשר חזיר הגם שאינם שומרי תורה ומצוות. מסקנות מסוג זה אפשר לקבוע רק לאחר שמיעת ראיות וכאלו לא הובאו בפני בית-המשפט.