מנשי, נוצרי, בעל איטליז בשוק העירוני ביפו, הובא לדין לאחר שהפר את הוראות חוק העזר של עיריית תל-אביב-יפו שאסר מכירת בשר חזיר.
בית-המשפט העליון קבע כי:
"אין מקום לטענה, שלעיריה בכלל לא היה הכח להתקין את חוק העזר הנדון, שהרי חוק ההסמכה הנ"ל העניק לעיריה את הכח הזה. חוק ההסמכה העניק לעיריה את הכח לאסור מכירת בשר חזיר באזור שיפוטה וזה מה שהעיריה עשתה בחוק העזר הנ"ל.
לכן, קובלנת בא-כוח המבקש מוסבת רק על שיקול הדעת של העיריה בשל הימנעותה מלהשתמש בכוחה הנתון לה בסעיף 2 של חוק ההסמכה להוציא את האזור, בו נמצאת חנותו של המבקש מתחולת חוק העזר".
בית-המשפט העליון קבע מספר הלכות חשובות בענייננו, בעמ' 217-216 נקבע כי:
"א. קודם כל ברור מן החוק, כי ההסמכה ניתנה בתנאי, שחוק-העזר יחול על כל האוכלוסיה של 'כל האזור או חלק מסויים ממנו' של הרשות המקומית; כלומר בסיס תחולת חוק-העזר מוכרח להיות טריטוריאלי ולא פרסונלי. אסור, איפוא, להפלות בין חלקי האוכלוסיה לפי השתייכותם ללאום, לגזע, לדת וכו'. נכון הדבר, עיריה רשאית להוציא מתחולת חוק-העזר חלק של אזור תוך נימוקים שונים, כמו העובדה, שחלק זה מאוכלס תושבים שלפי דתם, או לפי מצפונם, איסור מכירת חזיר אינו דרוש או אינו רצוי. אולם אף במקרה כזה, כשמחילים את חוק-העזר רק על חלק של האזור, הרי ביתר החלקים בהם מותר למכור בשר חזיר, אין להטיל על מי שהוא איסור למכור בשר חזיר, ואין כל חשיבות לעובדה שה'מי שהוא' משתייך ללאום או לדת שעל-פיהם אכילת חזיר אסורה הנה. אותו הכלל כוחו יפה גם במקרה הפוך. כשמחילים חוק-עזר האוסר מכירת בשר חזיר על חלק האזור, אסור שחוק-העזר יקבע יוצא מן הכלל ויתיר מכירת בשר החזיר לאנשים מסויימים או לסוג אנשים בשל השתייכותם ללאום או לדת מסויימים.
דבר זה ברור מסעיף 2 בו מצוי הסייג שההגבלה או האיסור צריכים לחול על כל האוכלוסיה.
...
ב. קודם כל אין כאן עניין במה שמכונה על-ידי בא-כוח המבקש פגיעה בפולחן הדת של הנוצרים, ואין כל ענין בהפליה על רקע השתייכות לדת. וזה לא רק מפני שאין הדת הנוצרית מטילה כל חובה לאכול בשר חזיר.
ראשית, אין חוק ההסמכה ואין חוק-העזר הנדון מטילים איסור על אכילת חזיר לא על נוצרים ולא על יהודים ולא על מי שהוא אחר. שנית, אותה הבעיה עומדת גבי כל האנשים, אשר אינם בוחלים באכילת בשר חזיר, אם הם נוצרים, אם הם מושלמים (שגם עליהם אסור לפי הדת לאכול בשר חזיר) ואם הם יהודים. לכן אילו היה בא-כוח המבקש צודק בדרשו פריבילגיה למרשו, הרי כל אדם - ללא הבדל השתייכות לדת מסויימת - היה רשאי לדרוש פריביליגיה זו, ועל העיריה היה לראות כל מקום, בו נמכר בשר חזיר על ידי אדם - אשר איסור הדת שלו אינו מעיק עליו - כאזור מיוחד ולא להחיל עליו את חוק-העזר. והתוצאה היא שאפשר היה להחיל את חוק-העזר רק על מקומות שבהם מתגוררים רק אנשים שלפי מצפונם אינם עוסקים במכירת בשר חזיר, כלומר אנשים חרדים לדת, אבל בשביל אלה לא היה צורך בחוק ההסמכה ולא היה צורך בחוקי-עזר.