בדיון בנוגע ליחס בין התכלית הסובייקטיבית לתכלית האובייקטיבית בפרשנות חוזים, שערך בספרו "פרשנות החוזה", כתב הנשיא ברק את הדברים הבאים:
"אף שלכל חוזה תכלית סובייקטיבית ואובייקטיבית גם יחד מעמדן של תכליות אלה משתנה על-פי מהותו של החוזה. בחוזה (המסחרי או האישי) הדו-צדדי הרגיל, מעמד הבכורה ניתן לתכלית הסובייקטיבית. ככל שהחוזה מתרחק מהפרדיגמה של החוזה הדו-צדדי הרגיל, כך הולך ומתחזק מקומה של התכלית האובייקטיבית... אכן, ככל שאופיו ה"ציבורי" של החוזה הולך וגובר, כן גוברת חשיבותה של התכלית האובייקטיבית... עם זאת תהא מהותו של החוזה אשר תהא, תמיד תימצא בו תכלית סובייקטיבית, ותמיד תכריע התכלית הסובייקטיבית בהתנגשותה עם התכלית האובייקטיבית" (שם, בעמ' 389-388) .
הלכת אפרופים משתלבת, אפוא, בערכי היסוד של שיטתנו, והיא חלק אינטגרלי מתפיסת עולם פרשנית כוללת. עם זאת, יישומה של תפיסה זו במשפט הפרטי והליך ההתחקות אחרי התכלית הסובייקטיבית של צדדים לחוזה, תוך הבאה בחשבון של התכלית האובייקטיבית, אכן מחייב הליך מורכב ושימוש הולם ומידתי בכלים הפרשניים העומדים לרשותו של בית המשפט, תוך צעידה מענין לענין. הלכת אפרופים פילסה את דרכה, ויישומה הינו חלק מהדינמיות וההתפתחות המאפיינים את התפתחות השיטה המשפטית שלנו. פסק דיננו, על אף המחלוקות שהוא מעורר, אחוז כולו בנקודת המוצא שהלכת אפרופים על תילה עומדת. מקובל עלינו כי החיפוש אחר התכלית האובייקטיבית של החוזה אינו מנותק מהסביבה החוזית שבה הוא נטוע, מאופיו של החוזה ומנסיבותיו הקונקרטיות, ככל שהם משתלבים בעקרונות האובייקטיביים של הסביבה המשפטית והחברתית בה התגבש החוזה. כמו בכל ענין אחר, היישום נבחן ומתגבש בצעידה ממקרה למקרה, תוך שמירה על הפרופורציות והאיזון בהם מתקיים ההליך הפרשני, ומכך אל לנו לחשוש ואל לנו לסגת. זהו מהלך המצוי בעיצומו ועליו להיות מיושם באיפוק ובבחינה הדקדקנית המתחייבת מאופיו של החוזה בהתחשב גם בתכליתו האובייקטיבית, כפי שהיא נלמדת, בין היתר, מזהותם של הצדדים.
אוסיף רק שלדעתי בענין הקונקרטי שלפנינו אין מתקיימת כאן אותה הסטיה מִכַּוונת הצדדים שמפניה מזהיר המישנה לנשיא. מסכימה אני עם חברי השופט ריבלין ומצטרפת לפרשנות שנתנו הוא והנשיא ברק להסכם הנדון בפסק הדין המקורי, שיש לה גם עיגון בלשון החוזה. לפיכך, אף אני סבורה כי יש לפרש את ההסכם כמקים זיקה בין הפגיעה הנגרמת כתוצאה מהיבוא שנכנס לארץ לבין הפיצוי למגדלים, וזאת עד לשיעור שלא יעלה על גובה תקרת המכסות.