לצורך הגדרת "זיהום אויר" מפנה החוק למניעת מפגעים סביבתיים לחוק אוויר נקי, בו נקבע בסעיף 2 כי הכוונה היא ל- "נוכחות באוויר של מזהם, לרבות נוכחות כאמור המהווה חריגה מערכי איכות האוויר, או פליטה של מזהם המהווה חריגה מערכי פליטה".
- כפי שצוין מעלה, על המבקשים לצלוח שתי משוכות "לשם הוכחת התקיימותו של מפגע סביבתי", האחת עניינה "סוג המפגע" והשנייה עניינה "חומרת המפגע".
- ביחס למשוכה השנייה בדמות "חומרת המפגע", על המבקשים להוכיח כי 'המפגע' הוא בעל חומרה המצדיקה סיווגו כ"מפגע סביבתי", בהיותו "בניגוד" למסמך או הוראה בעלי ממד נורמטיבי ("חיקוק, צו, תכנית, רישיון עסק או כל היתר או רישיון אחר") (הרכיב הנורמטיבי), או לחלופין כי הוא כזה הפוגע בבריאותו של אדם או גורם סבל ממשי לאדם.
- בהליך דנן, המבקשים אינם טוענים לפיצוי בגין נזק של "פגיעה בבריאותם", אלא לנזק מסוג של "פגיעה באוטונומיה". אשר על כן ונוכח ההלכה שנפסקה בפרשת שטראוס לעיל, בהיעדר נזק נתבע של "פגיעה בבריאות", אין ביכולת המבקשים לעמוד בתנאי הוכחת קיומו של "מפגע סביבתי" לפי המסלול החלופי־השני הדורש פגיעה בבריאות או גרם סבל ממשי.
- נפסק בפרשת שטראוס לעיל בעניין זה כי "...תהא פרשנות גובהן ואופיין של המשוכות הנזכרות אשר תהא, דומה שאין חולק על כך שכאשר לא התרחשה (או למצער לא נטענה) פגיעה באדם ("פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם") כתוצאה מהזיהום הנדון, הוכחת קיומו של "מפגע סביבתי" תלויה בהוכחה כי פליטת החומר שאירעה חורגת מסטנדרט או רף אובייקטיבי שמקורו בהוראה בעלת מטען נורמטיבי כלשהו (להלן: הסטנדרט האובייקטיבי). ודוק, סטנדרט אובייקטיבי כזה יכול לבוא בצורת "ערכי זיהום" מספריים שקבע מחוקק המשנה ביחס לסוגי זיהומים מסוימים, או באמצעות מושג שסתום נורמטיבי".
- לעניין "היחס בין משוכת סוג המפגע לבין משוכת חומרת המפגע בהגדרת 'מפגע סביבתי'", קבע בית המשפט בפרשת שטראוס בין היתר כי:
לדידי יש לפרש את הגדרת "מפגע סביבתי" הקבועה בסעיף 1 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים כדלהלן (כאשר, בדומה למקרה דנן, החלופה של פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם לא מתקיימת): ככל שביחס לזיהום הרלוונטי קיים סטנדרט אובייקטיבי בדין, וזאת, כזכור, בין אם בדמות שיעורי פליטה או דליפה (במשמעות של כמות חומר שנוכח באוויר בעקבות האירוע הסביבתי) שנקבעו בחקיקת משנה ובין אם בדמות הצבת סטנדרט מילולי בחקיקת משנה (באמצעות מושגים דוגמת "סביר" ו"חזק") שחצייתו אסורה - קביעה שיפוטית כי התקיים מפגע סביבתי מסוג זה דורשת הוכחה כי הפליטה או הדליפה הנדונה חצו את השיעור או הסטנדרט האמורים. בהתאם, כאשר עסקינן בזיהום שביחס אליו לא נקבע רף כאמור, יש להציב דרישה שהזיהום הנדון יעמוד "בניגוד לחיקוק, לצו, לתכנית, לרשיון עסק או לכל היתר או רשיון אחר" שניתנו לגורם שנטען שהוא הגורם המפגע...משמעות הדברים היא כי על מנת שידובר ב"מפגע סביבתי" (כאשר, כאמור, לא נטען או לא הוכח כי בזיהום הנדון יש "פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם"), נדרש להוכיח, בכל מקרה, את חצייתו של סטנדרט אובייקטיבי. לפיכך, אם קיומה של אף אחת משלוש החלופות הנזכרות לא הוכחה (חריגה משיעור פליטה או דליפה שהוגדרו בחקיקת משנה; או חריגה מסטנדרט מילולי שהוגדר בחקיקת משנה; או זיהום בניגוד לחיקוק, לצו, לתכנית, לרשיון עסק או לכל היתר או רשיון אחר), - אין מדובר במפגע סביבתי לצורך פרט 6 לתוספת השנייה לחוק. ואולם ככל שהסטנדרט האובייקטיבי נבחן במסגרת הגדרת סוג המפגע, אין צורך בבחינה נוספת שלו במסגרת בחינת חומרת המפגע. לשון אחר: הרכיב הנורמטיבי של המשוכה שעניינה חומרת המפגע ("בניגוד ל...") מתקיים בהכרח כאשר סוג הזיהום הרלוונטי, בגדר המשוכה הראשונה, כולל בתוכו סטנדרט אובייקטיבי, שמתקיים בנסיבות המקרה הנדון