[....]
לאופן הפירוש האמור, אשר שם דגש על הסטנדרט האובייקטיבי בבחינת קיומו של מפגע סביבתי, ניתן למצוא עוגן גם בכוונתו המפורשת של המחוקק שעמדה ברקע חיקוק החוק למניעת מפגעים סביבתיים. בחינת דיוני הוועדה שקדמו לאישור החוק, ואשר חלק ניכר מהם עסק בהגדרת "מפגע סביבתי", מלמדת כי הבסיס להגדרה כאמור הוא המדדים האובייקטיביים שנקבעו בחוק או על בסיסו ביחס לשיעור הזיהום המותר [....]
מן הדברים האלו (ומאחרים נוספים, ראו שם, בעמ' 47) עולה באופן ברור כי במסגרת החוק למניעת מפגעים סביבתיים ביקש המחוקק לכונן אפשרות תביעה של פרטים בראש ובראשונה על בסיס החקיקה וחקיקת המשנה הקיימת בעניין זה, שעד אז, כזכור, לא כללה אפשרות של תביעה פרטית. ודוק, המחוקק אומנם ביקש להרחיב ולאפשר תביעה גם מעבר למסגרת זו (ראו למשל דיוני הוועדה מיום 18.2.1992, בעמ' 13), והוסיף לאור זאת, במסגרת משוכת חומרת המפגע, את החלופה שעניינה ב"פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם". ואולם, אף במסגרת חלופה זו ניכר מאמצו של המחוקק שלא לפרוץ את גבולות הגדרתו של "מפגע סביבתי" אל מעבר למתחם המקרים שמדידתם היא אובייקטיבית-חיצונית בטיבה, וזאת באמצעות תיחומה לפגיעה בבריאות ולגרימת סבל ממשי בלבד (על כך ראו: פלינט וויניצקי, בעמ' 467-496; כן ראו את דיוני הוועדה מיום 24.2.1992, בעמ' 51-45, בגדרם החליטה הוועדה, כחלק מהמאמץ האמור, לבטל נוסח קודם של ההגדרה הנדונה שכלל בסיפא חלופה של "או שהם בלתי סבירים בנסיבות העניין", ולהוסיף במקומו מבחן מוגבל של פגיעה בבריאות כאמור) (שם, בהרחבה פסקאות 35, 37).
- הצדדים חלוקים בשאלה אם יש מקום לאשר את התובענה כייצוגית, מכוח פרט 6 לתוספת השנייה [ר' בהרחבה גם: סעיפים 595-589 לסיכומי המשיבות; סעיפים 62-60 לסיכומי התשובה מטעם המבקשים].
- לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים,לחוות הדעת שהוגשו, והתרשמותי מהעדויות שנשמעו באתי לכלל מסקנה, כי דין טענת המבקשים לקיומו של "מפגע סביבתי" - להידחות.
- נתמקד במשוכה השנייה המתייחסת ל"חומרת המפגע". על המבקשים היה להוכיח ברמה הנדרשת ["ברמה גבוהה של הקפדה" (ר' פרשת שטראוס)], את ה-'רכיב הנורמטיבי' לאמור "כי המפגע הוא בעל חומרה המצדיקה סיווגו כ"מפגע סביבתי", בהיותו "בניגוד" למסמך או הוראה בעלי ממד נורמטיבי ("חיקוק, צו, תכנית, רישיון עסק או כל היתר או רישיון אחר")".
- המבקשים ובמיוחד המומחים השונים מטעמם כשלו מלעמוד בנטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליהם כאמור וכמפורט בהרחבה אף בהמשך.
- המבקשים לא הוכיחו בראיות ממשיות תקפות וקבילות, כי פליטת המזהמים הנטענת במפעלי המשיבות "חורגת מסטנדרט או רף אובייקטיבי שמקורו בהוראה בעלת מטען נורמטיבי כלשהו" , כאשר סטנדרט אובייקטיבי כזה - שלא הוצג והוכח בראיותיהם - "יכול לבוא בצורת "ערכי זיהום" מספריים שקבע מחוקק המשנה ביחס לסוגי זיהומים מסוימים" (ר' פרשת שטראוס לעיל) [וגם: סעיף 491 לסיכומי המשיבות].
- המבקשים לא הציגו ראיות ונתונים קבילים מהם ניתן להסיק בוודאות הנדרשת כי הריכוזים השונים שנמדדו (באוויר הסביבתי) [ראו גם דוחות הניטור] חורגים מ'ערכי הסביבה' הקבועים בסעיף 6 (א)(2) לחוק אוויר נקי, שאז חריגה מאלה "...מהווה חשש לסיכון או לפגיעה בחיי אדם", וכי מקורם של ריכוזים אלה הינו (רק) בפליטות המתרחשות במפעלי המשיבות, בשים לב אף לעובדה (לה מסכים גם פרופ' גרוטו) כי קיימים במפרץ חיפה גורמי זיהום משמעותיים נוספים, כגון , תחבורה, חברת חשמל (תחנת הכוח) והנמל [ר' גם: סעיף 593 לסיכומי המשיבות].
- המבקשים צירפו את נספח 11 דו"ח "פליטות ואיכות אוויר במפרץ חיפה והסביבה, תמונת מצב דצמבר 2014" (א' טרכטמן, ד"ר ל' קורדובה) וביקשו להסתמך עליו בהוכחת טענותיהם. איני סבור כי יש בכוחו של דו"ח זה לסייע למבקשים.
- בפרק הרקע כותבות המחברות בין היתר כי "...יש לציין כי כאמור לעיל ב-5 שנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בפליטות אלו [שנסקרו בסעיף 1 בעמוד 2 - ד"ח] בעקבות יישום דרישות המשרד להגנת הסביבה. פליטה בשנת 2009 היתה גבוהה פי 3 מהפליטה ב-2013". יודגש כי הדו"ח מתייחס בחלקו הראשון לכלל מקורות הפליטה במפרץ חיפה לאמור "...מקורות פליטת המזה(מ)ים הנכללים בדוח זה כוללים: מפעלי תעשיה, תחנות דלק, מחצבות, תחנת כוח ועוד")עמוד 3 למטה).
כפי שניתן להתרשם בטבלה מס' 1 "פירוט המפעלים" [הרבה יותר מעשרה] נעשתה התייחסות למזהמים השונים המפורטים בעמודה מס' 3, שמקורם בארובות המפעלים (ר' עמודה מס' 4 בטבלה) (עמודים 8-4). ודוק - אין מדובר כאן באוויר הסביבתי.
- סעיף 3 מתאר את "מצב איכות האוויר באזור חיפה". נכתב בו בין היתר כי באזור חיפה פועל מערך ניטור סביבתי "...המורכב מתחנות ניטור רציף קבועות ומערך משלים לבדיקות סביבתיות אשר מאפשרים קבלת תמונת מצב מקיפה מאד". כן נאמר כי באזור חיפה "..פועלות 25 תחנות ניטור לאיכות הסביבה מתוכן 23 תחנות כלליות/תחנות לניטור מקורות פליטה נייחים....מדובר באחת מרשתות הניטור הצפופות ביותר בעולם לפי השוואה לדרישות הדירקטיבה האירופאית ולקיים בארה"ב" (עמוד 20).
- פרק נפרד בדו"ח מוקדש ל-"ניטור רציף בסביבה" (סעיף 3.1). בפתח הסעיף נכתב בין היתר כי "...בשל מיקומה הגיאוגרפי של ישראל בין מדבריות צפון אפריקה למדבריות חצי האי ערב, לאבק המדברי ישנה תרומה משמעותית לריכוזי החלקיקים הנמדדים בתחנות הניטור ולמספר החריגות לעומת מדינות אירופה וצפון אמריקה" (עמוד 24 למעלה).
- הסעיף מתייחס כאמור למספר תחנות הניטור השונות שבאזור חיפה ומיקומן (עמודים 23-20), נסקרות תוצאות הניטור הרציף ביחס לחלקיקים נשימים (סעיף 3.1.3.1), ביחס לחלקיקים נשימים עדינים (5) [סע"ק א) וביחס לחלקיקים נשימים ( 10 PM) (סע"ק ב). בסע"ק ג נסקר הסיכון הבריאותי כתוצאה מהחשיפה לחומר החלקיקי באוויר. בעמודים 36-28 נסקרו תוצאות הניטור תוך התייחסות לחומרים שונים. בתמצית יצוין עפ"י האמור בדו"ח, כי ישנם חומרים שאינם נפלטים רק מהמפעלים, כמו למשל: גופרית דו־חמצנית שמקורה גם בתחנות הכוח; אוזון שמקורו גם מתחנות בכוח כלי רכב, שינוע והפקת דלק כולל תחנות דלק ,בתי דפוס וכד'. תחמוצות חנקן שמקורן גם מנועי כלי רכב, תחנות כוח וכבשנים תעשייתים.
- ראו בנקודה זו גם דברי ד"ר ליביקי לפיהם "...מערכות הניטור מודדות גם את כל מה שנמצא באוויר מכל מקור אחר. לרבות ממכוניות, מאירופה, מהנמל, זיהומים ממכוניות, מאירופה, מהנמל" (עמוד 1715 שורות 16-11) (ר' גם: עדותה בעמודים 1709-1704).
- בעמודים 76-48 נסקרו מפעלים שעברו הסדרה להפחתת פליטותNMVOC לפני כניסת חוק אוויר נק' לתוקף. בין המפעלים שצויינו מופיעות למיטב הבדיקה המשיבות כולן למעט משיבה מס' 7. לגבי משיבות מס' 9, 10, 6, 8, 1, 2, ו- 3 הוצגו טבלאות המראות ירידה משמעותית בפליטות NMVOC , במהלך השנים 2015-2009.
- ד"ר גודמן נשאלה ביחס לנספח 11 הנ"ל ולטבלת הפליטות המוצגת בו והשיבה כדלהלן:
עו"ד מר ד. אור חן: אומר לך שלפי הטבלה רמת הפליטה של החומרים האורגניים לפי טון לשנה לקילומטר מרובע בחיפה הוא כמעט 42 ובתל אביב הוא 25. אני שואל אותך למה טבלה כזו לא אפילו מוזכרת בחוות דעתה שבה הביאה רק טבלאות שמתאימות לגישה שלה ולתפישה שלה שאין זיהום במפרץ חיפה ושהזיהום לא גורם לעודף תחלואה?