[....]
מתורגמנית, ע. שני: נדמה לי שכבר עניתי על השאלה הזאתי, כמה פעמים, מה שרואים פה בטבלה הזו זה לא מה שנושמים. הפליטות הן לא מה יש באוויר שנושמים, מה שמראה מה יש באוויר אלה מוניטורים שנמצאים במקומות המגורים של האנשים. רק מזה אפשר ללמוד את המידע הזה. הטבלה הזאת היא לא הייתה תורמת לניתוח שלי. ומה ש.. תמיכה במה שאני אומרת לך כאן אפשר למצוא בכך שתקני האוויר, תקנים בנוגע לאוויר בישראל ובארצות הברית ובמקומות אחרים, כולם מבוססים על רמות סביבתיות, לא על פליטות, בבואם להגן על בריאות הציבור.
(עמודים 2366-2365).
- מן המקובץ מעלה עולה ביחס לנספח 11 דו"ח הפליטות, כי אין באמור בו לסייע למבקשים בהוכחת בקשתם.
- בסעיף 52 לבקשת האישור מפנים המבקשים ל"דו"ח של המשרד לאיכות הסביבה - 'אפיון האוויר במפרץ חיפה - אוקטובר 2009 ומרץ 2010'" (נספח 3), ומפרטים בעמוד 15 את סוגי החומרים שפורטו בו וכמויותיהם (ר' גם סעיף 50 לסיכומי התשובה ו-גם סעיף 30 לעיל).
- סבורני כי גם האמור בנספח 3 הנ"ל, אין בכוחו לסייע למבקשים בהוכחת כל הנדרש מהם בגדרי הבקשה.
- כפי שנכתב בדו"ח הנ"ל הבדיקות נעשו בחודש אוקטובר 2009 ב-10 תחנות המפורטות בעמוד 2, ובחודש מרץ 2010 ב-2 תחנות. המחברים מציינים כי משך הדיגום לכל החומרים היה 24 שעות ו- "...לכן כאשר מדובר על ריכוז גבוה מערך הייחוס או תקן שנתי, יש להבין שמדובר במדידה בודדת יממתית שאינה מייצגת שנה. יש להמשיך ולבדוק לאורך זמן כדי לבדוק אם הערכים אכן חורגים/לא חורגים מערך הייחוס/התקן השנתי" (עמוד 1 למעלה). עוד נאמר בדו"ח כי המשרד להגנת הסביבה "...מכין תוכנית לבדיקות סביבתיות בתדירות גבוהה בנקודות שונות ברחבי הארץ כולל במוקדי זיהום כמו מפרץ חיפה על מנת לאפיין את איכות האוויר" (עמוד 1 למטה).
- בדו"ח גופו אשר המפעלים לא נזכרים בו ספציפית, הובאו סיכומי תוצאות ריכוזי החומרים השונים שנמדדו (ר' נספח 2 שלא צורף) וכן צורפה טבלה מרכזת (נספח 3 שלא צורף) של תוצאות הבדיקות שהתקיימו בשנים 2007, 2008, ו-2009.
- מדובר כאמור בקריאה יממתית בעשר תחנות כאשר על פני הדברים, אינן מודדות רק את הפליטות מארובות המשיבות. למעלה מכך ועל קצה המזלג נציין כעולה מן הדו"ח ומבלי להיכנס לנתוני הכמויות כי:
- ביחס למימן כלורי שנמדד ־ נכתב כי מקורו בשריפת דלקים וכי עפ"י הידוע מקליפורניה אחד המקורות הדגולים לפליטתו "חברות המספקות חשמל" וכי החומר משמש לניקוי דוודים ויכול להיפלט משימוש בחומרי חיטוי בבתים, בתי חולים ובריכות שחיה.
- באשר לאמוניה שנמדדה - נמצאת באופן טבעי בריכוזים נמוכים באוויר ומתקבלת גם "...ממקורות אנטרופוגניים כמו ייצור ושימוש בדשנים, הפרשות בעלי חיים ממקומות בהם הם מוחזקים במרוכז שמוש בחומרי ניקוי ועוד"
- לגבי בנזן שנמדד נאמר כי הוא "...נפלט משרפת פחם ודלק נוזליו מאיחסון תזקיקי דלק (חוות מיכלים) וכי "המקורות העיקריים הם כלי רכב ותחנות דלק"
- באשר לכלורופורם שנמדד, נאמר כי הוא "...נפלט לאויר ממי שתיה שעברו כלורינציה לצורך חיטוי, נפלט משפכים ומבריכות שחיה מתהליכי יצור שלו ומתהליכים תעשייתיים בהם משתמשים בו.."
- ביחס לאצטאלדהיד שנמדד, ציינו המחברים כי "..הוא תוצר ביניים בתהליך הנשימה של צמחים, נוצר משריפה לא שלמה של עצים במתקני חימום ביתיים, בקליית קפה, בבערה של טבק ונפלט מכלי רכב".
- לגבי אקרולאין שנמדד הרי שהוא "...נוצר בשריפת בנזין בכלי רכב, מתחנות כח שעובדות על פחם, מעשן סיגריות".
- מן המקובץ לעניין נספח 3 הנ"ל עולה, כי אין באמור בו לסייע למבקשים בהוכחת בקשתם ובמיוחד את טענתם כי עודף התחלואה הנטען מקורו במשיבות ואת עניין הקשר הסיבתי.
- המבקשים אף לא הציגו מידע אחר וקביל או מדידות משל עצמם, אשר יהא בהם לסתור את דברי המומחיות מטעם המשיבות, ובמיוחד ד"ר ש' ליביקי, אשר חיוותה דעתה [תוך הצגת מידע תומך] כי לא נתגלו חריגות במפרץ מערכי הסביבה (ר' סעיף 440 לעיל ; סעיף 6 לחוות דעתה).
- כפי שציינו המשיבות נכונה בסיכומיהן וראו הדיון המפורט מעלה בראיות המבקשים, המבקשים אף כשלו מלהוכיח כי המשיבות או מי מהן חרגו מהסף המותר להן לפי הצווים האישיים או היתרי הפליטה שניתנו להם (ר' הדוגמאות בנספח 17 לתצהיר קנטור) באופן שבוצעה על ידן פליטה "שלא כדין" (שם,סעיף 593(א)).
- באורח דומה המבקשים לא הביאו כל ראיה של ממש לפיה המשיבות - בפליטה המתקיימת במפעליהן - חורגות באופן עיקבי, מתמשך וכדבר שבשגרה מסטנדרט רגולטורי אובייקטיבי, בשים לב אף לעובדה כי הבקשה שעל הפרק "...אינה ממוקדת באירוע מסוים או במספר אירועים מסוימים של זיהום אוויר, אלא בטענה למצב מתמשך של זיהום אוויר" (ר' גם בהרחבה: סעיף 365 לסיכומי המשיבות).
- מקובלת עלי אף טענת המשיבות, לפיה המבקשים (ובמיוחד ד"ר שליט"א בגדרי חוות דעתו הראשונה) פירטו והביאו נתונים רבים אודות חומרים שונים הנפלטים לכאורה מארובות המפעלים (פליטה שאינה בגדר 'אוויר סביבתי'), אך בכך אין כל סיוע מבורר בעל משקל לבקשת האישור, כל עוד לא מוכח שהפליטות הללו היו ,באופן עיקבי ולאורף תקופה, בערכים חריגים, ובמיוחד כאשר לא הוכח שהחשיפה לחומרים אלה [הנפלטים מן המפעלים], עולה וחורגת מערכי־תקני הסביבה המותרים.
- העובדה שהוגשו כנטען כתבי אישום כנגד מי מהמשיבות - כתבי אישום שלא הוצגו בפני בית המשפט - אינה מלמדת על התנהגות מפרה עיקבית, מלמדת על אכיפה פעילה מצד הרשויות, ונוגעת ככל הנראה לפליטה מהארובות, ואינה קשורה לאוויר הסביבתי.
- לא למותר לציין, כי המבקשים בבקשתם טענו בין היתר לעודף תחלואה במחלת 'הסרטן' כשם מחלה גנרי, מבלי להתייחס לסוגי מסרטן מסויימים בהם התגלה לכאורה 'עודף תחלואה' נטען [כבתיק הנדון במקביל בביהמ"ש המחוזי בחיפה], אשר יכול ונגרמים כתוצאה מזיהום האוויר הנטען. כך למשל הדגיש פרופ' רנרט בין היתר כי "...עכשיו, עם כל הכבוד, הלא לא יכול להיות שהמפעלים גרמו לעודף ב - 16 מ - 18 גידולים בגלל שהם לא מייצרים חומרים שמסרטנים 16 איברים שונים" (עמוד 1961 שורות 24-21) (ר' גם עדותו בעמוד 1963 שורות 23-15 ובעמוד 1968 שורות 20-9) (ר' גם: פרשת הקישון, פסקה 9 ; סעיפים 334 לעיל ו- 543-541 להלן).
- כך גם המבקשים לא הציגו קל וחומר שלא הוכיחו, כי המשיבות הפעילו מקור פליטה נייח בניגוד להיתר הפליטה שניתן להן ובניגוד לסעיף 14 לחוק אוויר נקי או כי הן לא ניטרו ודגמו את מקורות הפליטה עליהם חל החוק, בהתאם לקבוע בסעיף 15 (ר' גם: סעיף 492 לסיכומי המשיבות).
- בפרשת שטראוס אף נקבע בין היתר כי "...אף שביסוסה של הכרעה כי מתקיים "מפגע סביבתי" על חוות דעת מקצועית איננו הכרחי בכל מקרה, הוא בהחלט ראוי ומתבקש במקרים בהם דרושה הכרעה כזו (ראו והשוו: עניין פרשט, בעמ' 6-5; ע"א 2032/06 האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן, פסקה 33 (1.2.2009); יעקב קדמי על הראיות חלק שני 759 (2009); פלינט וויניצקי, בעמ' 503-498)" (שם, פסקה 54). בענייננו אנו ונוכח כל המובא בניתוחי עדויות כל המומחים לעיל והאמור בחוות דעתם, באתי לכלל מסקנה כי אין בדברי מומחי המבקשים ובנתונים שהציגו, כדי לסייע להם במידה הנדרשת בהוכחת קיומו של "מפגע סביבתי".
- כפי נקבע בפרשת שטראוס לעיל, יכולת המבקשים להוכיח "...קיומו של "מפגע סביבתי" תלויה בהוכחה כי פליטת החומר שאירעה חורגת מסטנדרט או רף אובייקטיבי שמקורו בהוראה בעלת מטען נורמטיבי כלשהו". בשים לב לכל המובא לעיל וניתוח הראיות שבאו בפני, המסקנה המתבקשת הינה כי המבקשים לא פעלו כאמור ולא הוכיחו את המתחייב מהם, וכי לא עלה בידם לעמוד בנטל המוטל עליהם ולהוכיח ברמה הנדרשת מהם (ואפילו בשלב זה של דיון בבקשת האישור) כי "המפגע הוא בעל חומרה המצדיקה סיווגו כ"מפגע סביבתי", בהיותו "בניגוד" למסמך או הוראה בעלי ממד נורמטיבי".
- בהינתן כל האמור, ובהתאם לאשר נפסק בפרשת שטראוס לעיל (פסקה 19) יאמר, כי על מנת שיינתן אישור למבקשים לנהל תובענה ייצוגית במקרה דכאן, הם נדרשים כתנאי סף להוכיח - והם כשלו מעשות כן - כי מעשה ההתרשלות המיוחס למשיבות, נופל לגדר "תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע".
- וגם אם נאמר כי אכן המפעלים (או מי מהם) יוצרים 'מפגע סביבתי' [שזהו 'המעשה העוולתי'] הרי שעדיין חובה על המבקשים להוכיח כי מפגע זה גורם 'לעודף תחלואה' ואת יתר היסודות הנדרשים, כמפורט בהמשך.
- כך בדומה נפסק בפרשת גולן לעיל בין היתר כי:
האפשרות להגיש תביעה ייצוגית בגין עוולת חשיפה המונית, מבוססת על פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו ב"תביעה בקשר למפגע סביבתי". בהיותה עוולה נזיקית, עוולת החשיפה ההמונית מצריכה הוכחה של היסודות הרלוונטיים, ובהם קיומם של מעשה עוולתי, של ניזוק או ניזוקים, של נזק ושל קשר סיבתי בין מעשה העוולה לנזק (ואין זה משנה בשלב זה אם עוולת החשיפה ההמונית מבוססת על עוולת הרשלנות, על עוולת הפרה חובה חקוקה או על עוולה מכוח סעיף 70 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008; ונזכיר בעניין זה כי נהוג לראות את רשימת העוולות הנזיקיות כרשימה סגורה, ולפיכך עוולת חשיפה המונית צריכה להתבסס על עוולה קיימת) (שם, פסקה 12).