(עמודים 986-985)
- על סף סיום הדיון בפרק זה בנייר העמדה נדגיש, כי בפרק הרקע מס' 3 שבו, נכתב בין היתר כי "...גיל ועישון הם גורמי סיכון מרכזיים לתחלואה בסרטן ותחלואה קרדיאלית. אוכלוסיית נפת חיפה מבוגרת בהשוואה לממוצע הארצי". ובהמשך נאמר בסעיף א של פרק הסיכום בין היתר כי "...תמונת הניטור של זיהום האוויר אינה מספקת ויש צורך בהרחבת הניטור והדיגום של חומרים אורגניים נדיפים במפרץ חיפה על מנת לקבל תמונה טובה יותר על מצב איכות האוויר כיום. כמו כן; באזור מפרץ חיפה ישנם מספר רב של מזהמי אוויר בו זמנית".
- כזכור בסעיף 254 לבקשת האישור נטען כי "...הנתבעים פלטו במהלך השנים חומרים אסורים ומסכני חיים מעבר לכמות המותרת וכתוצאה מכך גרמו לתובעים לחלות במחלת הסרטן על סוגיו השונים עד כדי סכנת מוות ו/או לסיכון מוגבר לחלות במחלות הסרטן על סוגיו השונים עד כדי סיכון חיים".
- בפרשת הקישון נקבע בין היתר כי "...אכן, בשפת העם מחלת הסרטן נתפסת כמחלה אחת, המתבטאת בחלוקה לא מבוקרת של תאים. אולם הדעה המקובלת היא, שאין לראות את מחלת הסרטן כמחלה אחת, אלא כמגוון של מחלות, שהגורמים להן שונים, התפתחותן שונה, ואברי המטרה שלהן שונים. לא כל חומר שמוכר כמסרטן מהווה גורם סיכון לכלל המחלות הסרטניות, ויש מחלות סרטניות שגורמי הסיכון שלהם אינם ידועים" (שם, פסקה 9).
- לא הוכח על ידי המבקשים כמו גם על ידי המומחים מטעמם, מהן אותם 'סוגי מחלות הסרטן', אשר הפליטות מהמפעלים (והן בלבד), גרמו לסיכון מוגבר לגביהם ולעודף תחלואה, בקשר 'לסרטן' הבלתי מסויים הנ"ל, בקרב תושבי המפרץ (ר' גם האמור בסעיפים 39-37 לסיכומי המשיבות; ובסעיף 506 לעיל).
- המסקנה המתבקשת הינה - שלא עלה בידי המבקשים - להוכיח קיומה של 'תחלואה עודפת' במפרץ חיפה ואשר מקורה בפליטות ממפעלי המשיבות.
- בפרשת גולן לעיל נקבע לעניין הוכחת 'עודף תחלואה' - שעל המבקשים בענייננו להוכיחו - בין היתר כי:
"...בכל הנוגע לפרמטר שעניינו בעודף תחלואה, נזכיר כי הגם שהוכחתו הכרחית לביסוס קיומו של קשר סיבתי במקרים כמו זה הנדון בענייננו, אין בכך די. כך, יש להוכיח לא רק קשר-מתאם בין החשיפה לחומר המסוכן ושכיחותה של מחלה, אלא גם סיבתיות בין השניים" (עניין עצמון, בפסקה 35)" (שם, פסקה 28 סיפה)
- כך גם בפרשת הקישון (בערעור), לאחר שבית המשפט קבע את ששת הפרמטרים שעל התובע להוכיח, החל מהקשר הסיבתי הפוטנציאלי וכלה בקשר הסיבתי הספציפי, נקבע בין היתר כי:
לסיכום, דרך המלך להוכחת קשר סיבתי בתביעת נזיקין בגין חשיפה לחומרים מסוכנים עקב זיהום סביבתי אינה על סמך אינטואיציה, תחושת בטן ו"שכל ישר", אלא על סמך ראיות מדעיות. עמד על כך המלומד ב' שנור בספרו תביעות נזיקין סביבתיות (תשע"א), עמ' 363 (להלן: שנור, תביעות סביבתיות):