"במצב של תיקו ראייתי, הכרעה לטובת התובע, שתתחייב בעקבות העברת נטל השכנוע אל הנתבע, תתקן הפרה זו ותשיב את השוויון למקומו.
[....]
שופט הפועל לפיו [לפי כלל הנזק הראייתי - ס' ג'] יידרש כמובן לבדוק, בכל מצב של תיקו ראייתי, אם מצב זה נגרם ברשלנות הנתבע. פרט לכך יידרש השופט לבדוק, בכל מקום שמצא שקיים נזק ראייתי, אם נזק זה יצר אי-ודאות, ועימה תיקו ראייתי...
[....]
הפעלתו של הכלל המוצע כפופה למגבלות, בעטיין יש לקיימו ככלל שיורי. ראשית, כאשר אין מדובר בתיקו ראייתי, אין לכלל המוצע תחולה. כלל זה אינו יכול לסייע לתובע שהסתברות טענותיו, לאחר שנגרם לו נזק ראייתי, נופלת מן ההסתברות התומכת בתיזת הנתבע" (שם [10], בעמ' 249-247) (שם, פסקה 11).
(ר' גם: ע"א 2809/03 פלוני ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ואח' (פורסם בנבו, 7.2.05) פסקה 19; ת"א (חי') 21843-08-24 פלונים נ' ספדי (פורסם בנבו, 24.3.24) פסקה 56).
דיון והכרעה
- נדגיש בראשית הדברים את ההלכה הנוהגת לפיה "...על מנת להעביר את נטל השכנוע לפי דוקטרינה זו, נדרש התובע בנזיקין להצביע על קיומם שני תנאים מצטברים: ראשית, עליו להראות כי אכן נגרם לו נזק ראייתי אשר פגע ביכולתו להוכיח את טענותיו; שנית, נדרש כי נזק ראייתי זה נגרם כתוצאה ממחדל רשלני של הנתבע (ראו למשל את עניין ד'אהר, פיסקאות 21-19 וכן ראו ע"א 6732/97 אבו אלעש נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 (, 15.03.06))".
- נקדים ונאמר כי המבקשים כשלו בהוכחת שני התנאים המצטברים הנ"ל.
- בסעיף 266 סיפה לבקשת האישור, תוך הסתמכות על ת"צ (מרכז) פלג, טענו המבקשים כי: "...כך גם בענייננו עצם קיומה של אי ודאות אצל תושבי חיפה והסביבה באשר לביצוע ניטורים באופן קבוע, פליטות בשעות הלילה, מהווה פגיעה באוטונומיה, כמו כן, חוסר היכולת לבחון בדיעבד באופן אמין את תופעות לוואי מהן סבלו התושבים כתוצאה מזיהום האויר ולבחון את הקשר הסיבתי בין זיהום האויר לתחלואה מהווה נזק ראייתי".
- המדובר בטיעון שלא זכה לביסוס בתצהירי המבקשים קל וחומר בראיותיהם. פרט לטענה בכתב הטענות, לא הובאה ע"י המבקשים כל ראיה של ממש באשר 'לחוסר הודאות' הנטענת של תושבי חיפה "...באשר לביצוע ניטורים באופן קבוע". המבקשים או המומחים מטעמם לא ניסו לבחון את נושא הניטור, ולהציג את חומרי־תוצאות הניטורים המתבצעים באזור המפרץ לאורך שנים ולהוכיח כשלים נטענים כלשהם בהם?
- לעניין זה ראו גם ת"א (ב"ש) 1069/07 לדני נ' תרכובות ברום בע"מ (פורסם בנבו, 9.1.13) שם נפסק באורח ההולם את ענייננו אנו בין היתר כי "...לא ברור כיצד יכולים התובעים לטעון לנזק ראייתי כאשר אפילו לא טרחו להציג נתונים כלשהם לרמת זיהום האוויר בשנים בהם התבצעו ניטורים סביבתיים סדירים באזור רמת חובב. התובעים גם לא הראו כי עשו מאמץ כלשהו להפגת העמימות באשר למצב זיהום האוויר בשנים בהן לא בוצע ניטור בעזרת הערכות אפשריות כלשהן" (שם, סעיף 80 באמצע).
- בהקשר זה אף מקובל עלי טיעון המשיבות לפיו:
יש להבחין בין ניטור פליטות ממתקני המשיבות אל האוויר הפתוח לבין ניטור סביבתי, שבוחן מה ריכוז המזהם באוויר ברגע נתון - והוא המידע הרלוונטי לענייננו ..., ניטורי פליטות במתקני המשיבות לא מלמדים דבר על החשיפה הסביבתית, משום שהאוויר היוצא מהם מתפזר, מתערבל, משתנה, מתנדף ומצטרפות אליו פליטות ממקורות נוספים. לפיכך, ברי כי החוסר הנטען בנתוני הפליטות של המשיבות הוא לא הגורם ששלל כביכול מהמבקשים את היכולת להוכיח את רכיב הקשר הסיבתי בענייננו.