כן יוזכר בהקשר זה, כי הנתונים הרלוונטיים לענייננו, קרי נתוני הריכוזים הסביבתיים של המזהמים שנוטרו במפרץ חיפה, הם נתונים פומביים וזמינים שאין מחלוקת שלמבקשים הייתה גישה להם [ליביקי I, פרק 4.1]; אלא, שהמבקשים (והמומחים מטעמם) התעלמו כאמור מנתונים אלה, ודי בכך על מנת לקבוע כי לא קיים בענייננו תיקו ראייתי.
(שם, סעיף 525 לסיכומיהן).
- מן המובא עולה כי המבקשים לא הוכיחו כי נגרם להם קושי ראייתי הפוגע ביכולתם להוכיח את בקשת האישור (התביעה). כך גם לא הוכח על ידם כי מקורות מידע שונים לא היו זמינים להם וכי הם עשו מאמץ כלשהו לאתרם ולגשת אליהם.
- סבורני כי אין לייחס משקל לאמירה העובדתית שלא נתמכה בתצהירי המבקשים או בחוות דעת מומחה חיונית מטעמם, לפיה קיימת "...חוסר יכולת לבחון בדיעבד באופן אמין את תופעות הלוואי מהן סבלו התושבים כתוצאה מזיהום האויר".
- כפי שהובא מעלה, לכלל המדובר של נזק ראייתי יש נפקות רק במצב של "תיקו ראייתי". קיומו של מצב כזה גם הוא לא הוכח ע"י המבקשים.
- כפי שפורט באריכות לעיל, המבקשים לא עמדו בנטל הוכחת הקשר הסיבתי (לסוגיו). מצב של תיקו ראייתי לעניין 'הקשר הסיבתי' לא מתקיים, ולכן ואף מטעם זה, אין תחולה לחריג של "נזק ראייתי".
- תנאי נוסף שעל המבקשים היה להוכיח הוא שהנזק הראייתי הנטען, נגרם כתוצאה ממחדל רשלני של המשיבות. המבקשים לא עמדו בנטל זה.
- בע"א 8279/02 זאב גולן נ' עיזבון אלברט, פ"ד סב(1) 330, נפסק בין היתר כי:
מאחר שמדובר בחריג לעיקרון הכללי, יש להתייחס אליו ככזה ולפרשו בצמצום, במיוחד לנוכח מרכזיותו של הכלל שממנו הוא יוצא. חשוב להבהיר שוב, כי העברת נטל השכנוע אל הנתבע לגבי עובדה עיקרית השנויה במחלוקת טומנת בחובה השפעה מכרעת על גורל ההליך ומביאה, על פי רוב, לקבלת התביעה נגדו. על כן, אין להסתפק בקיומם של קשיי הוכחה בכל דרגה שהיא על מנת שהנטל יועבר אל כתפי הנתבע. כאשר המצב שבו מצוי התובע מקשה עליו במידה מסוימת להוכיח את תביעתו, יש לצפות ממנו כי יגביר את מאמציו וינסה לשים ידו על כל ראיה שביכולתו להביא באופן סביר, על מנת לשכנע את בית המשפט כי אמנם זכאי הוא לסעד שאותו דרש מן הנתבע. יש להעביר את נטל השכנוע רק כאשר נקלע התובע, באשמת הנתבע, למבוי סתום המקשה עליו - באופן ממשי וניכר - להוכיח יסוד מיסודות עילתו (שם, עמוד 359א-ג ; פסקה 23).
ובהמשך -