"הרשם" - כהגדרתו בחוק, הינו מי שמונה לכך ע"י השר לאיכות הסביבה מבין עובדי המשרד.
- לא ברורה אפוא טענת המבקשים בראי סעיפי החוק הנ"ל, איזה הטעיה או אי גילוי (בלתי מוכחים) בוצעו כלפיהם, כאשר את הדיווחים על המשיבות להמציא לרשם. מצאתי אם כן לדחות את הטענות הנ"ל, בהעדר הוכחה.
(ראו לעניין ההפרה הנטענת של שני החוקים הנ"ל, גם סעיף 323 לסיכומי המשיבות).
- בפרק י"ג (סעיף 340) לסיכומי המבקשים נושא הכותרת "הטעייה צרכנית, הסתמכות ומצג שווא רשלני", נטען ע"י המבקשים כי:
כי המשיבים לא גילו את השפעתם המזיקה של החומרים המזהמים, לא נטרו את רובם והעלימו את פליטתם מתושבי המפרץ ע"י פליטתם בלילה .342.3 יובל פרוקצ'יה ואלון קלמנט במאמרם "הסתמכות, קשר סיבתי ונזק בתובענות ייצוגיות בגין הטעייה צרכנית", עיוני משפט לז-2014, ע"מ 7-44 טוענים, כדלקמן: " עקרון יסוד בדיני ההטעייה הצרכנית, כמו גם בדיני התרמית ומצג השווא הרשלני, הוא כי הסתמכות היא תנאי לגיבושה של עילת תביעה בגין מצג שווא.. ,בניגוד לתפיסה רווחת, מצג שווא עלול לגרום נזק בהיקף ניכר גם בהעדר הסתמכות, ונזק זה ראוי שיהיה בר פיצוי.. לפיכך דרישת ההסתמכות, השוללת את זכות התביעה מצרכנים שלא הסתמכו, מונעת למעשה פיצוי בגין נזק שגרם המצג באורח סיבתי.. נוסף על כך היא מובילה להתעשרות בלתי צודקת של המציג על חשבון ניצגיו. דרישת ההסתמכות אף מחלישה את כוחו המרתיע של הדין עקב השפעתה המכבידה על התובענה הייצוגית הצרכנית. כדי לעמוד בדרישת ההסתמכות, התובע המייצג נדרש לזהות ולהוכיח מי מן הצרכנים נחשף למצג ומי מבין אלה שנחשפו הסתמך. לעיתים קרובות אין בכוחו לעמוד בנטל זה. דרישת ההסתמכות מובילה אפוא לסיכולן של תובענות ייצוגיות רבות, ובעקבות זאת לפגיעה ניכרת בתכלית ההרתעה."
- למיטב הבדיקה 'הטעיה צרכנית' לא נטענה ע"י המבקשים בבקשת האישור. מדובר אם כן בהרחבת חזית אסורה. למעלה מכך לא ברור איזה יחס (לא מוכח) של צרכן-לקוח-עוסק קיים בענייננו בין תושבי המפרץ לבין המשיבות (המפעלים) (ר' גם: סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981). עמד על כך מפורשות אף בית המשפט בפרשת שטראוס לעיל בקובעו:
מערכת היחסים שבין שטראוס לבין חברי הקבוצות בהקשר בו עסקינן אינה של עוסק-לקוח, ואף לא של אף אחת ממערכות היחסים האחרות הנזכרות בפרטי התוספת השנייה (מבטח-מבוטח; בנק-לקוח; חברה-בעל נייר ערך; עובד-מעביד וכיוצא בזה) (שם, פסקה 18).
- נמצא אפוא שטענות המבקשים לפיהן המשיבות "הטעו אותם ביודעין בכך שפולטים חומרים מסוכנים מעבר לרמה המותרת", וכי המשיבות "בהטעיה מכוונת גרמו לזיהום אוויר", והעלימו מהמבקשים "ראיות וממצאים", נותרו טענות בעלמא, נטולות הוכחה וכל ממש ודינן להידחות..
- כך גם נדחית בסופו של יום טענת המבקשים -בעלמא - לפיה המשיבות לא ביצעו ניטור של החומרים המזיקים על אף שידעו שהם כאלה, טענה שנותרה בלתי מוכחת .
- בהינתן האמור, על סף סיום ועם דחיית טענות ההטעייה ואי הגילוי נדגיש, כי המבקשים אף לא הוכיחו את התנאים המצטברים הנדרשים להוכחת טענת הטעייה, כמו למשל, קיומו של מצג מטעה, קיומו של נזק וקיומו של קשר סיבתי בין העוולה הנטענת לנזק הנטען.
- עם סיום הדיון בפרק זה ותוך שנפנה מבט לטענה בדבר 'פגיעה באוטונומיה', ראו אשר נפסק ברע"א 1519/20 פלונית נ' רעות - שרות נשים סוציאלי (פורסם בנבו, 11.08.2020) לפיו בין היתר:
ראיתי לציין כי אני סבורה שאין להרחיב את תחולתה של דוקטרינת הפגיעה באוטונומיה לכדי פגיעות או היזקים החורגים מן ההגדרה אשר נקבעה בעניין דעקה, ואשר ממוקדת, כאמור, בשלילת זכות הבחירה המודעת של התובע, ככלל, בגין הפרת חובת הגילוי המוטלת על גורם כלשהו כלפיו (שם, פסקה 3).