דיון והכרעה
- לא מצאתי לקבל את טענת המשיבות כי מפגע הריח הנטען הוא בבחינת הרחבת חזית. הטענה נטענה כאמור לעיל בכתב הטענות, נכון שבאופן מינורי משהו ואף לא הובאו לה בתמיכה 'ראיות חיצוניות'.
- לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים במחלוקת שעל הפרק באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי המשיבות (והן בלבד) יוצרות "ריח חזק או בלתי סביר", המפריע או עשוי להפריע לאדם.
- מפגע "ריח" נכלל בהגדרה של "מפגע סביבתי" שבחוק למניעת מפגעים סביבתיים. לצורך הגדרת "ריח" מפנה החוק הנ"ל לחוק מניעת מפגעים, התשכ"א-1961, בו נקבע בסעיף 3 כי "לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים".
- מכאן שעל מנת להראות שיש סיכוי של ממש שיקבע כי המשיבות גורמות ל"מפגע סביבתי", נדרשים המבקשים להניח תשתית ראייתית הולמת, שתוכיח כי המשיבות יוצרות "ריח חזק או בלתי סביר", המפריע או עשוי להפריע לאדם.
- "מפגע סביבתי" כולל גם מפגע מסוג ריח. ברם אולם אין משמעות הדבר שכל מפגע של ריח נחשב גם "מפגע סביבתי", רק ריח מסוג זה העונה לתנאים הקבועים בהגדרת המונח "מפגע סביבתי" בחוק למניעת מפגעים סביבתיים, הוא מפגע סביבתי עליו חל פרט 6.
- מר בראוטמן העיד לעניין מפגע הריח הנטען בין היתר כי:
- "...אני חייב להגיד שבשנים האחרונות כנראה שעשו שם איזה פעילות, כן? והריחות ירדו, כי בעבר היו ריחות מאד חזקים "..היו תקופות, היו תקופות" (עמוד 865 שורות 23-20).
- בראוטמן אישר בחקירתו כי ישנם מקורות רבים למפגעי הריח, וכי הוא לא הגיש תלונה על הריח (עמוד 866 שורות 12-2).
- לדבריו בהמשך"...כמובן אם באתר (שיעול) פסולת שורפים גם חומרי דלק או דברים כאלה, אז יהיה לזה אותו ריח" (עמוד 869 שורות 7-5).
- מר קליין העיד לעניין מפגע הריח הנטען בין היתר כדלהלן:
- כי הוא זוכר מילדותו וגם אחר כך "ריחות לא נעימים", במיוחד בשעות אחר הצוהריים (עמוד 922 שורות 27-25 ), ובהמשך "אתה מרגיש אחרי הצהריים ריחות" (עמוד 926 שורות 16-1 ).
- עוד העיד קליין לעניין מפגע הריח כי גם נחל הקישון השפיע "...היית סותם את האף כי הקישון הפיץ סביבו ריחות מאוד מאוד לא נעימים" (עמוד 931 שורות 10-8).
- הוא תיאר בהמשך עדותו את האוויר בילדותו לפני עשרות שנים כ־ "אוויר לא טוב ", "אוויר עכור" (עמוד 926).
- גב' קראוס בעדותה לעניין מפגע הריח הנטען העידה בין היתר כי החל משנת 1997 ראתה "עננה מונחת על המפרץ", כי הם עברו לדירה אחרת בנווה שאנן (בשנת 2003) שבה היו הרבה פעמים "מריחים ריחות כימיים לא טובים מגיעים מהמפרץ" (עמוד 1036 שורות 5-1).
- המומחה־הפסיכולוג פרופ' מולי להד מטעם המבקשים, ציין בעדותו בין היתר כי "...וזה גם מהענן הצהבהב שהיה הרבה פעמים במפרץ חיפה וגם הריחות, תשמע, אני גדלתי באזור חיפה, אני יכול להגיד ריחות לא נעימים.." (עמוד 1102 שורות 16-12).
- המומחה מטעם המשיבות פרופ' גד רנרט - המתגורר שנים רבות בחיפה - ציין לעניין מפגע הריח הנטען, בין היתר כי:
הדבר היחיד שאני רוצה להגיד, אל תתרשם מהריח או מהצבעים, זה לא האינדיקטורים, או קיי? הריח במפרץ בעיקר של בורסקאים בכלל, של תעשיות עיבוד עורות. מי שגר בחיפה יודע את זה. זה אחד. שתיים, העשן שעולה מהלבניות הוא לבן כי צובעים, זה אדי מים, צובעים אותם. שוב, בשום פנים ואופן אני לא מנסה להגן על התעשייה, אבל רק לא להתרשם. יש מדדים אובייקטיבים, יש דרכים למדוד, ושוב, אם זה עובר את הסף, אז צריך למנוע מזה לעבור את הסף, ואם זה לא עובר את הסף אז לא לעשות מזה עניין. זה הכל (עמוד 1936) [ר' גם: עדות ד"ר ליביקי בהרחבה עמודים 1783-1778).
- מעדות המבקשים שהובאה בתמצית לעיל עולה, כי אף לא אחד מהם כינה ותיאר את הריח (נכון למועד הרלוונטי) כ"ריח חזק או בלתי סביר".
- יתרה מזו מר בראוטמן הדגיש כי בשנים האחרונות הריחות ירדו.
- לגבי מקור הריחות ציין מר קליין כי נחל הקישון הפיץ ריחות מאד לא נעימים, ומר בראוטמן אישר כי קיימים מקורות רבים למפגע הריח, לרבות אתר שריפת הפסולת (ר' גם עדות פרופ' רנרט לעיל).
- אף לא אחד מהמבקשים הגיש תלונה על מפגע הריח.
- למותר לציין כי טענת המבקשים (החלופית) לעניין מפגע הריח, לא נתמכה בחוות דעת מומחה מטעמם.
- התרשמות בית המשפט הינה, שלא הוכח ע"י המבקשים ביחס ל 'מפגע הריח' (שנטען כטענה חלופית) כי המדובר במפגע ריח חזק או בלתי סביר, אשר שורר בכל אזור המפרץ ואשר מקורו במשיבות בלבד.
- בת"צ (מרכז) 20607-04-11 ליברמן נ' מוזס כפר סבא בע"מ (פורסם בנבו, 30.10.14) (להלן:"פרשת ליברמן"), נפסק בין היתר:
על מנת להוכיח קיומו של מפגע סביבתי אין די להוכיח כי בית העסק מפר הוראת חיקוק (בענייננו אין מחלוקת שמסעדת מוזס פעלה ופועלת ללא רישיון עסק), אלא נדרש להוכיח כי בנוסף לכך העסק גורם ל"ריח חזק או בלתי סביר" המפריע או עשוי להפריע לאדם, או ל"זיהום אוויר", כהגדרתו בחוק אוויר נקי. כאמור, תחושת המבקש לבדו, כשאין היא נתמכת בתצהירים של חברי קבוצה נוספים, אינה יכולה להוות אפילו ראשית בסיס ראייתי לטענה מסוג זה (והשוו ע"פ (חי') 39853-06-11 פלג נ' המשרד לאיכות הסביבה - מחוז חיפה (ניתן ב- 19.3.2012. להלן: "עניין פלג") בו הצביע השופט רון שפירא על הקושי ב"קביעה לריח חזק או בלתי סביר, בהסתמך על טענתו של פלוני אלמוני, שמטבע הדברים הוא יביא את תחושותיו הסובייקטיביות ואת תפיסתו להגדרה מה הוא ריח בלתי סביר או חזק, בעוד שדרישת החוק להגדרת ריח חזק או בלתי סביר הינה אובייקטיבית "לפי מבחן האדם הסביר ולא לפי האדם המסוים הרגיש" [הציטוט מתוך ע"פ 151/84 חברת החשמל לישראל נ' פרשט, פ"ד לט(3) 1, 5]) (שם, סעיף 15).
- כן נקבע בפרשת ליברמן לעיל בין היתר כי:
דרך אחרת להוכחת קיומו של מפגע ריח היא באמצעות חוות דעת של מומחה בתחום זה. כך, למשל, על פי הנוהל להגדרת מפגעי ריח ניתן להוכיח קיומו של מפגע ריח גם באמצעות כל אחד מאלה: 1. "דיווח בעל תפקיד (עובד המשרד, איגוד ערים, רשות מקומית) שעבר הכשרה... " (סעיף 4.2 לנוהל; וראו גם עניין פלג); 2. "קביעה של צוות מריחים..." (סעיף 4.3 לנוהל); 3. "קביעה של מומחה..." (סעיף 4.4 לנוהל).
- כפי שסיכם בית המשפט בפרשת ליברמן לעיל, והדברים כוחם יפה אף בענייננו אנו, הראיה היחידה המצויה בפני בית המשפט, לפיה הריח שמפיצות המשיבות הוא בגדר "ריח לא נעים", היא עדותם הבלתי מקצועית של המבקשים "...בראיה זו לבדה, כשאין היא נתמכת לא בחוות דעת, לא בתצהיר של אדם בעל הכשרה מתאימה אין כדי להניח ולו תשתית ראייתית לכאורית, שתאפשר לקבוע כי לטענה שהמשיבות יוצרות מפגע סביבתי, יש אפשרות סבירה להתקבל" (שם, סעיף 18).
- בענייננו, טענות המבקשים לכאורה אף הינן, כי מפגע הריח (הנטען) שגורמות המשיבות, עומד בניגוד לחיקוק. לשם ביסוס טענות אלו, היה על המבקשים להוכיח חריגה מסטנדרט אובייקטיבי. אין די בטענות לפיהן הריח גרם אי נוחות סובייקטיבית למבקשים או למי מהם. בהעדר הוכחה בסטנדרט אובייקטיבי, יש קושי רב בקביעה כי הוכח שמפגע הריח הנטען הוא "מפגע סביבתי", הכלול בפרט 6 לתוספת השנייה לחוק, ובמיוחד נוכח עדויות המבקשים ופרופ' רנרט כמובא לעיל באשר למקור הריח, ולאור הודאת מר בראוטמן כי בשנים האחרונות "הריחות ירדו" (ר' גם: ת"צ (מרכז) 60781-07-20 כהן נ' עיריית ראשון לציון (פורסם בנבו, 8.4.25)).
הסקר הפסיכולוגי [נספח 4.2]
- המבקשים בתצהירי עדותם טענו כאמור באורח זהה בין היתר כי "...מאז שנודע לי על הסיכונים הבריאותיים הנגרמים עקב זיהום האוויר כתוצאה מפליטתם של חומרים מסוכנים ממפעלי התעשייה שבמפרץ חיפה אני חרד מאד לבריאותי וכי הידיעה כי כתוצאה מזיהום האוויר גדל הסיכוי ללקות בסרטן "...גורמת לי לעגמת נפש רבה ,לייאוש וחשש כבד לבריאותי" (ר' סעיף 7 לתצהירי קליין ובראוטמן; סעיף 5 לתצהיר בלום; סעיף 8 לתצהיר קראוס [וגם סעיף 6 סיפה אצלה]).
- עוד הפנו כל המבקשים בתצהיריהם לאמור בחוות דעת פרופ' לין שהומצאה לדבריהם לעיונם וציינו לגבי האמור בה כי "..קביעה זו גורמת לי לחרדה ייתרה לכך שהנני חשוף יותר למחלת הסרטן" (ר' סעיפים 11-10 לתצהירי קליין ובראוטמן; סעיפים 9-8 לתצהיר בלום וסעיפים 12-11 לתצהיר קראוס).
- פרופ' מולי להד ומר דימה לייקין פרסמו סקר שנועד לקבל תמונת מצב עדכנית והשוואתית בנוגע להשפעות התנהגותיות על אוכלוסייה אזרחית הנחשפת לזיהום אוויר באזור מגוריהם. הסקר בחן והשווה עמדות כלפי השלכות והשפעות זיהום האוויר בין תושבי מפרץ חיפה (500 נבדקים) לתושבי המרכז (494 נבדקים) (ר' נספח 2 לבקשת האישור). לא צורפו שאלוני הסקר והנתונים הגולמיים אלא חוות דעת מסכמת בלבד.
- בחוות הדעת המסכמת נטען בין היתר כי ממצאי הסקר מעלים תמונת מצב מדאיגה בנוגע להשפעות הפסיכולוגיות של נוכחות המפעלים במרץ חיפה. נראה כי קיימת דאגה מוגברת מהפגיעה באיכות הסביבה המסומנת במקום שני מבחינת העוצמה (לאחר איומים ביטחוניים), לעומת תושבי אזור המרכז הדומים להם. כמו כן, הפגיעה באיכות הסביבה נתפסת בעיני תושבי חיפה, לעומת תושבי המרכז, כאחד משלושת האיומים שהכי מסכנים אותם ואת בני משפחתם.
- ממצאים אלו מתווספים לגוף המחקר העולמי המצביע כי לאיומים סביבתיים שונים יש השפעה שלילית על הבריאות הנפשית של בני האדם, הכוללת ירידה ברמת הרווחה הנפשית, עלייה ברמות חרדה ודיכאון, והשפעה שלילית על תפקודים קוגניטיביים.
- פרופ' להד ומר לייקין חתמו את חוות הדעת בכך ש"...ניתן לסכם ולקבוע כי ממצאינו תומכים בהנחה כי לנוכחות המפעלים קיימת השפעה שלילית מובהקת על אורחות חייהם ועל תפיסת בריאותם הנפשית והפיזית של מאות אלפי תושבי מפרץ חיפה, בין מי שקשור למפעלים (והיה ניתן להניח שיחרד לפרנסתו) ובין אם הם תושבים גרידא. על פי הידוע בעולם, לסבל זה יש משמעויות פסיכולוגית ארוכות טווח".
- כנגד חוות דעת זו הגישו המשיבות חוות דעת של ד"ר כפיר יפרח, פסיכולוג קליני. לדברי המומחה בתמצית, חוות הדעת של מומחי המבקשים, לוקה בכשלים מתודולוגיים בסיסיים המאיינים את מסקנותיה. חוות הדעת מניחה שישנו זיהום אוויר אך כאמור הנחה זו מוטעית. בנוסף, השאלונים משקפים דיווחים סובייקטיביים שלא כומתו באופן מספרי, לא הושוו לקבוצת ביקורת, לא התייחסו להסברים חלופיים אפשריים, ולא בחנו את הקשר בין הסיבה לתוצאה לאורך זמן. כמו כן, לא מתוארים המבחנים הסטטיסטיים לבדיקת מובהקות הקשר הנבחן, ואין התייחסות למאפיינים אישיים חשובים שיכולים להסביר את ההבדלים בין הקבוצות שהשיבו לסקר.
עדותם של פרופ' מולי להד וד"ר דימה לייקין
- בחקירתו אישר פרופ' להד, כי הגם שהוא עצמו יודע שהלפיד הבוער הנראה למרחוק בדף השני של השאלון, משמעותו דווקא שבאותה עת לא נפלטים חומרים מזהמים לאוויר, הרי שמבחינת האנשים הלפיד מעורר חרדה:
ש: אתה יודע אם כשיש להבה מהלפיד זה אומר שחומרים נפלטים לסביבה או שזה אומר הפוך, שחומרים לא נפלטים לסביבה, אתה יודע להגיד את זה? לענות על זה?