[....] יש להוסיף כי אף לגרסתו של ד"ר שליט"א, גם ללא חשיפה לזיהומים כימיים, מחלות סרטניות אמורות להתפתח, עם יתר מחלות הזיקנה, בגיל מבוגר (עמ' 12493 לפרוטוקול הדיון מיום 27.1.08). לטענתו, הרדיקלים החופשיים, שנוצרים גם באופן טבעי בחיי היומיום, ולא רק כתוצאה מחשיפה לזיהום סביבתי, מאיצים את התפתחות מחלות הזיקנה (עמ' 10 לחוות דעתו). לא ניתן להבחין בין הרדיקלים החופשיים הנוצרים באופן טבעי בחיי היומיום לבין אלו שנוצרים, לטענתו, כתוצאה מזיהום סביבתי [עמודים 23-22].
- אף בית המשפט העליון בע"א 6102/13 - 'הערעור על תיקי 'הקישון ו-הצוללנים', קבע בין היתר בעניין התזה שהעלה ומעלה ד"ר שליט"א, כדלהלן:
אחד המומחים מטעם הדייגים, הרחיק לכת אל תיאורית הרדיקלים החופשיים, ומחקירתו הנגדית עולה כי לשיטתו, למעשה כל פעילות בחיינו - לרבות נשימה, מגורים במצפה בגליל, גילוח במכונת גילוח חשמלית, שימוש במייבשי שיער, ספורט, אכילה, ריצה, עשן שנפלט מאגזוזים של סירות עם מנועי דיזל ועוד - כל אלה גורמים לעודף רדיקלים חופשיים שגורמים לסרטן (עמ' 12,512-12,526 לפרוטוקול). בית משפט קמא התייחס גם לתיאוריה זו - שנדחתה בשתי ידיים על ידי מומחי המשיבים כגורם רלוונטי למחלות הסרטן - באומרו:
"ד"ר שליט"א לא ידע לכמת את גודל תרומתן של כל אותן פעילויות יום יומיות ביחס לכמות הרדיקלים החופשיים שנוצרו בגופם של התובעים עקב חשיפתם למי מעגן הדייג בקישון. על כן, וגם מסיבה זו, מדובר בתיאוריה שלא ניתן לבסס עליה קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לחומרים שהיו במי מעגן הדייג בקישון לבין מחלות התובעים" (עמ' 24 לפסק הדין).
[שם, עמוד 25 -26, פסקה 20] [כב' הש' (כתוארו אז) י. עמית].
דיון ומסקנות
- לא מצאתי לאמץ את דעתו המקצועית של ד"ר שליט"א ואת מסקנותיו.
- מעניין להזכיר כי ד"ר שליט"א בחוות דעתו הראשונה מייחס את זיהום האוויר למי הקישון (ולא לפליטה מהארובות אצל המשיבות במישרין), לדבריו "...שמזהמים רבים הגיעו לאויר ממי הקישון שזוהמו בהתמדה" (ר' סעיף 119 לעיל).
- התזה־תאוריה העיקרית של 'הרדיקלים החופשיים' שדוגל בה המומחה, ואשר לא הובא לה ביסוס מדעי מוצק, נדחתה חזיתית בתיק הקישון ובערעור בבית המשפט העליון כמובא לעיל, ובהיעדר טעם ענייני ומדעי לסטות מפסיקה זו, אין על פניו מקום לאמץ תזה 'מועתקת' זו בגדרי הבקשה דנן (ר' מוצג מש/1).
- ד"ר שליט"א העיד לגבי הרדיקלים החופשיים כי "...חלק הם קצרי חיים וחלק ארוכי חיים", הוא נשאל האם מישהו מדד את "...ריכוז הרדיקלים חופשיים של אדם שנחשף לזיהום אוויר לעומת ריכוזם של הרדיקלים החופשיים של אדם שלא נחשף לזיהום אוויר" , והוא השיב שכן, "...אבל זה לא מופיע בחוות הדעת שלי".
ד"ר שליט"א אישר בחקירתו לעניין הרדיקלים החופשיים, כי ככל שיהא ריכוז גדול יותר של רדיקלים 'יהיה יותר סיכון' מאחר והכל "ענין של מידה". הוצג לו כי "...בריכוזים מסוימים היווצרו, ייווצר עודף רדיקלים ויהיה סיכון לסרטן, בריכוזים אחרים לא יווצר עודף רדיקלים ולא יהיה סיכון לסרטן. נכון?", והוא השיב "יש סיכוי כזה" (עמוד 175) . בחוות הדעת של המומחה לא הובאו נתונים אודות ריכוזים או זמני חשיפה, אשר בעטיים יווצרו רדיקלים חופשיים מחוללי סרטן.
- ד"ר שליט"א נשאל בחקירתו, האם נמצא בחוות דעתו "איזה רדיקלים גורמים לסרטן" והוא השיב "...פחות או יותר", הוא נשאל האם הוא יודע להגיד "איזה רדיקלים גורמים למחלות סרטן?" והשיב כי זה מופיע במאמר של קוק, הוא נשאל "איפה עוד בחוות הדעת שלך אני אמצא את ההבחנה בין רדיקליים שגורמים לסרטן לרדיקלים שלא גורמים?" והשיב:"אני לא בטוח שהתייחסתי לזה" (עמוד 96 שורות 31-1).
- ד"ר שליט"א נשאל האם יש לו דרך לאבחן "...אם רדיקל שנמצא בגוף נגרם כתוצאה מלחם או ריצה או שניצל?", תשובתו: "...אף אחד לא יידע לאבחן את זה". הוצג לו נוכח תשובתו לעיל כי אם לא יודעים לאבחן כתוצאה ממה נגרמו הרדיקלים בגוף אז "...אף אחד לא ידע לאבחן אם נגרמו כתוצאה, נגיד מעיסוק בספורט או שניצל, או כתוצאה מחשיפה למזהם באוויר" , תשובתו: "... יכול להיות שלא, לא בטוח...לא יודע להגיד" (עמוד 176 שורות 23-18).
- ד"ר שליט"א נשאל בין היתר האם יש בחוות דעתו "...תיאור של עוד מכניזם שגורם לסרטן שאיננו רדיקלי" , והוא השיב שצריך להיות אבל "...אני לא זוכר אם כתבתי אותם" (עמוד 146 שורות 22-20).
- עדותו של המומחה אף לא עשתה רושם מהימן ומשכנע והדברים מתייחסים בין היתר להעתקה (המשמעותית) מאתר אקוויקי, 'השמטה' של האמור בו שלא תמך בגרסתו, לאי דיוקים והטעויות שנפלו בחוות הדעת [כמפורט אף מעלה] והיעדר ביסוס מדעי ועדכני לתאוריה שניסה לשכנע בה, לרבות מאותם מקורות אליהם הפנה.
- חוות הדעת של המומחה כמו גם עדותו בבית המשפט לא היה בהן לתמוך כלל בטענת המבקשים לעודף תחלואה או לקיומו של קשר סיבתי. בניגוד לנטען ע"י המבקשים, הרי שלא מצאתי כי עלה בידי ד"ר שליט"א לסייע באופן מדעי־מהימן הנדרש בגדרי בקשת אישור זו, בקביעה ולו הלכאורית, כי הוכח על ידם "קשר סיבתי ודאי בין חשיפה לחומרים [הנפלטים ממפעלי המשיבות] למחלות סרטן".
פרופ' שי לין - אפידמיולוג, מומחה בבריאות הציבור
- בחוות הדעת העיקרית ובחוות הדעת המשלימה (נספחים 14 ו-14.1 בהתאמה), דן פרופ' לין - מומחה נוסף מטעם המבקשים - בסוגיית הקשר הסיבתי בין זיהום האוויר לתחלואה של תושבים במפרץ חיפה. פרופ' לין מציין שהוא יוצא מתוך שתי הנחות. הראשונה היא שיש עודף תחלואה בסרטן במפרץ חיפה; והשנייה שישנה חשיפה של האוכלוסייה במפרץ חיפה לזיהום אוויר ממקורות שונים הכוללים חומרים מסרטנים וודאיים ואפשריים וחומרים אחרים הפוגעים בבריאות. מטרת חווֹת הדעת היא להצביע על הקשר הסיבתי בין השתיים.
- לשיטת פרופ' לין, המבוססת על עקרון "הסיבה המספקת המינימלית", מחלת הסרטן נגרמת לא כתוצאה מסיבה אחת, אלא מצירוף של מספר גורמי סיכון למחלת הסרטן (כגון נטייה גנטית, עישון, אלכוהול, גיל, זיהום סביבתי ועוד), הפועלים ביחד או לחוד, ומכינים את האדם לכך שכאשר ייחשף אותו אדם לגורמי סיכון נוספים קיימת כבר "סיבה מספקת" להופעת הסרטן אצל אותו אדם.
- רק השפעת מכלול גורמי הסיכון יחד יוצרת את המצב שבו התערבות גורם הסיכון הנוסף יוצרת את הסיבה המספקת להתפרצות המחלה. מכאן שכל אחד מהגורמים הנו גורם הכרחי סיבתי התורם להופעת המחלה. היעדר כל אחד מהגורמים הסיבתיים ימנע את השלמת התהליך הסיבתי ולפיכך ימנע את המחלה.
- הקביעה של קשר סיבתי בין חשיפה לגורם סיכון למחלת הסרטן והופעת סרטן אצל אדם בודד היא איכותנית ולא סטטיסטית, והקשר הסיבתי הוא רטרוספקטיבי (צופה פני עבר), ולא פרוספקטיבי (צופה פני עתיד). כלומר אם יתגלה שאדם חולה בסרטן אזי במבט צופה פני עבר נקבע כעת, שקיים קשר סיבתי בין גורם הסיכון לבין המחלה.
- לכן, אם ישנו זיהום אוויר אליו נחשפו תושבי מפרץ חיפה, אזי קיימת סבירות גבוהה שחומרי הזיהום פעלו כל אחד בנפרד וכולם ביחד, יחד עם גורמי הסיכון האחרים אליהם נחשפו התושבים, כדי ליצור סיבה מספקת למחלת הסרטן. יש להדגיש כי הכוונה היא רק לחומרי זיהום אשר הוכרו כמסרטנים ודאיים או אפשריים על ידי המוסדות הרפואיים הבין־לאומיים ומשרד הבריאות בישראל.
- לדבריו, משעה שחומר הוכר על ידי הגופים הרפואיים הרלוונטיים כמסרטן אפשרי או ודאי, אין עוד צורך בהוכחת סיבתיות בין החשיפה לחומר לבין התחלואה בסרטן.
- עקרון "הסיבה המספקת המינימלית" מבוסס על תאוריית "עוגיות הסיבתיות" של פרופ' רוטמן אשר ניסוחה בתמצית - מחלה מתרחשת כאשר "סט סיבות" פועל יחדיו כדי ליצור סיבה מספקת למחלה, שבנוכחותה המחלה היא בלתי נמנעת. גורמים שונים פועלים בנסיבות שונות ובצרופים שונים בכל אדם.
- אם כן, זיהום האוויר יכול להיות סיבה למחלת הסרטן, בין כאחד מגורמי הסיכון אשר היו גורמים מזרזים שהכינו את האדם לכך שחשיפה לגורם סיכון אחד נוסף תהיה "הקש ששבר את גב הגמל", ובין כאותו גורם סיכון נוסף "ששבר את גב הגמל". בין כך ובין כך ישנו קשר סיבתי איכותני בין זיהום האוויר לבין מחלת הסרטן.
- פרופ' לין מציין כי התאוריה שלו נכונה גם לגבי מחלת הסרטן וגם לגבי מחלות לב, מחלות ריאה ומחלות אחרות, אם הייתה חשיפה לחומרים הידועים כגורמי סיכון למחלות אלו.
- בחוות דעתו המשלימה התייחס פרופ' לין לחוות דעתו של פרופ' רנרט (אשר הובאה מטעם המשיבות). פרופ' רנרט מתח ביקורת על פרופ' גרוטו, אך עשה זאת בדרך של שלילת שלושה מאמרים מתוך 61 מאמרים שהציג פרופ' גרוטו. בחירה סלקטיבית זו תמוהה לדבריו ואיננה מקובלת.
- בניגוד לחוות דעתו של פרופ' רנרט, המחקר האפידמיולוגי לא מוכיח רק קשר בין גורמי סיכון למחלה, אלא מוכיח גם סיבתיות. כך למעשה נקבע אילו חומרים הם גורמים סיבתיים לסרטן בסבירות גבוהה ואלו כמסרטנים וודאיים. חשיפה לחומר מסרטן וודאי קשורה סיבתית בסבירות גבוהה לסיכון גבוה לתחלואה לאחר החשיפה, גם אם ישנה חשיפה לגורמי סיכון אחרים. פגיעה מגורם אחד מביאה בסבירות רבה יותר לרגישות לפגיעה מגורם אחר.
- את השאלה אילו חומרים מסרטנים ואילו לא יש לבסס על קביעות של מומחים מהגופים הבין־לאומיים הרלוונטיים ולא על ניתוח ממצאים עצמאי ברמת ביטחון של 95% או כאשר ערך ה־P, טעות חיובית של קביעת קשר סיבתי, פחות מ-5%. פרופ' לין מדגיש כי אמנם במסמכי הסוכנות הבין־לאומית לחקר הסרטן, IARC, מצוין ביחס לכל חומר לאילו סוגי סרטן הוא גורם, אבל משעה שהוכח כי חומר מסוים הוא מסרטן וודאי, הוא לא מיוחס יותר לאיבר מסוים אלא לאדם שנחשף אליו. רשימת החומרים הוודאיים או החשודים כמסרטנים מתייחסת לחומרים מסרטנים לאדם, ולא לאיבר ספציפי.
- ההחלטות של גופים אלה מבוססות בין היתר על מאמרים שפורסמו, אך גם על שיקולים מדעיים נוספים המצביעים על תוקף המחקרים והיעדר הטיות במחקרים. כמו כן ההחלטות כוללות גם התחשבות בקווים המנחים של היל (Hill) להוכחת סיבתיות. מעבר לכך, מדובר בקווים מנחים שאינם מחייבים, והם גם מיועדים לגילוי קשר סיבתי חדש ולא לאישוש קשר סיבתי שכבר ידוע. כמו כן, קווים מנחים אלו פותחו ביחס למחלות חריפות, כמו זיהומים, ואינם תמיד מתאימים למחלות כרוניות כמו סרטן.
- גישת פרופ' רנרט לפיה אין סכנת קרינה מייננת במפרץ חיפה, ואדרבא קרינה במינון נמוך אפילו מועילה לבריאות, אינה סבירה ואינה מקובלת. מחקרי עבר כבר קבעו שאין סף חשיפה בטוח לחומרים מסרטנים או לתערובות של חומרים מסרטנים.
- מודל העוגיות של רוטמן אינו תיאורטי בלבד ואינו מבוסס על השערות גרידא, כטענת רנרט, אלא מוכר ומקובל ביותר באפידמיולוגיה. לשיטת רוטמן אכן בצירוף נסיבות מסוים כל גורם, זניח ומרוחק ככל שיהיה, עלול להיות 'הקש ששבר את גב הגמל'.
- החשיפה לחומרים מסרטנים וודאיים מביאה לנזק ביולוגי ורפואי לפחות בחמישה אופנים: גרימת סרטן על ידי פגיעה ב-DNA; פגיעה חוזרת ב- DNAשנפגע על ידי גורמים אחרים; אבדן הזדמנות לבריאות; אבדן הזדמנות להחלים מהמחלה; אבדן הזדמנות למחלה קלה יותר או מגיבה יותר לטיפולים.
- החשיפה לחומרים מסרטנים ודאיים גורמת לנזק לאוכלוסיות חשופות כיוון שעצם הידיעה על הסיכונים מביאה לחשש, חרדות, ירידת ערך נכסים ואבדן הזדמנויות עבודה.
- פרופ' לין חזר על הטענות לפיהן הוכחו שיעורי תחלואה גבוהים במפרץ חיפה ביחס לשאר הארץ, וכן הוכח הקשר הסיבתי בין הזיהום והתחלואה. לשם כך מפנה פרופ' לין לדו"ח גרוטו השני ולפרסומים שונים בעיתונות ובאינטרנט.
- כנגד עמדתו של פרופ' לין הגישו המשיבות שלוש חווֹת דעת - הראשונה של פרופ' גד רנרט, אפידמיולוג, השנייה של ד"ר ג'ולי גודמן, והשלישית (למעשה ראשית ו-משלימה) אף היא של ד"ר ג'ולי גודמן מיום 14.12.2023, אשר הוגשה חלף חווֹת הדעת של ד"ר ג'וסף רודריקס (ראו האמור לעיל).
ביקורת מומחי המשיבות על חוות דעתו של פרופ' לין בתמצית
- לשיטת פרופ' רנרט, שני מחקרים - הראשון באוניברסיטת אוקספורד והשני במרכז למניעת סרטן באוניברסיטת הרווארד - העריכו את המשקל של כלל החשיפות לגורמים מסרטנים לסיכון לתחלואה בסרטן. עישון, תזונה וחוסר פעילות גופנית נמצאו אחראים ל-70-60%. גנטיקה, הורמונים, חשיפה לפתוגנים ביולוגיים (למשל וירוסים), חשיפות תעסוקתיות, חשיפה לטיפולים רפואיים ולקרינה ממקורות מרובים נמצאו אחראים לכ-30-25% נוספים. זיהום אוויר, מים וקרקע (כולם יחד) נמצאו אחראים ל-4-3% בלבד. לא ניתן אומדן ספציפי לזיהום אוויר ממקורות תעשייתית. לכן הניסיון לקשור בין שיעור תחלואה בסרטן גבוה לבין חשיפה סביבתית נראה כבעל סיכוי נמוך מאוד.
- לדבריו, טענת פרופ' לין כי אם יש נחשפת לחומר מסרטן ויש סרטן אזי המסרטן גרם לסרטן, משוללת כל בסיס מדעי ולוגי, ואינה מייצגת את השיטה המדעית וההגיונית לחקירת נושא הקשר בין החשיפה והמחלה. על מנת לקבוע שקשר כזה מתקיים סיבתית מבחינה מדעית או רפואית, יש לבצע מחקר אפידמיולוגי או להישען על תוצאות מחקרים אפידמיולוגיים שפורסמו בעיתונות רפואית בעלת ציון איכות גבוה.
- כל שיטות המחקר האפידמיולוגי משמשות להדגמת קשר בין גורם (association) בין גורם לבין מחלה, ולא קובעות סיבתיות (causality). הספרות המדעית קובעת שקשר כזה מצדיק דיווח והתייחסות רק כאשר הודגם עם ערך סטטיסטי של P הקטן מ-5%, כלומר שיש ביטחון של 95% שהקשר במחקר הספציפי אכן קיים.
- על מנת לקבוע סיבתיות באמצעות מחקרים אפידמיולוגיים יש להביא בחשבון את תוצאותיהם של מחקרים רבים ולבחון אותם על פי כללים או קריטריונים מקובלים המוכרים גם בשם קריטריוני היל (Hill). קריטריונים אלה אינם צריכים להתמלא כולם או במלואם, ויש ביניהם חשובים יותר וחשובים פחות, ועדיין ככל שיתקיימו יותר מהם ובעוצמות גבוהות יותר, ההסתברות שהקשר הנבדק אינו מקרי והוא אכן סיבתי הולכת ועולה. ואלו בתמצית קריטריוני היל: עקביות; עוצמת הסיכון; יחס מנה - תגובה; היגיון ביולוגי; סגוליות; רצף חשיפה - מחלה.
- גישה פשטנית הקובעת שנוכחות מסרטן כלשהו מחייבת אוטומטית שאם יש מקרה של סרטן בסביבתו הרי שהקשר הסיבתי ביניהם מתקיים - אינה מקובלת כלל מבחינה מדעית. גישה זו גם מניחה את המבוקש והטעון הוכחה ומתעלמת מנסיבות החשיפה, צורת החשיפה, ריכוז החומר הפעיל, סוג המחלה הנבדקת, וגורמי סיכון ונתונים אישיים ספציפיים של כל חולה וחולה. האדם המערבי חי את כל חייו בסיבה החשופה למסרטנים ידועים - כמו קרינת השמש, עישון פסיבי, הורמונים, תחבורה ועוד. גם לגבי מסרטנים ודאיים שהחשיפה אליהם מוכחת, ודאית וגבוהה כמו השמש (סרטן העור) עישון סיגריות (סרטן ריאה) ושתיית אלכוהול, שיעור המחלות הממאירות שהם גורמים זעיר לעומת גודל האוכלוסייה הנחשפת.
- פרופ' רנרט מדגיש כי הסרטן אינו מחלה אחת אלא שם כולל להרבה מחלות השונות תכלית השוני זו מזו, שלכל אחת ביולוגיה שונה וגורמים שונים, כאשר המשותף לכל המחלות הוא תהליך של חלוקה בלתי מבוקרת של תאים. לכן אין משמעות מבחינה רפואית-ביולוגית לטענה שזיהום אוויר או כל גורם סיכון אחר גרם לעליה בכלל מחלות הסרטן, אלא יש להתייחס פרטנית למחלות ספציפיות.
- תאוריית העוגיות עליה נסמך פרופ' לין נשארה בשדה התיאורטי משום שלא עמדה במבחן המציאות. מדובר בתאוריה שאין בה היגיון ביולוגי, ומעבר לכך אין לה שום משמעות פרקטית, משום שכל אדם נחשף בכל יום למאות ואלפי חומרים ולכל אדם יש גנטיקה ייחודית. קבלת פרשנותו של פרופ' לין ל'תורת העוגיות' משמיטה את הקרקע מכל ניסיון לקבוע קשרי חשיפה ותחלואה משמעותיים שיהיה ניתן לנקוט באמצעים להקטנת החשיפה ומניעת המחלה.
- גם לטענת ד"ר גודמן שוגה פרופ' לין בהבנת תאוריית העוגיות של פרופ' רוטמן. תאוריית העוגיות נועדה לנתח תרחישי גרימה עבור מחלה ואת הסיבות או הגורמים שתורמים לה, ולא נועדה לספק מידע על העדויות עבור גורמי סיכון מסיימים או איזו רמת חשיפה הכרחית כדי לגרום למחלה. יש להדגיש שהגדרות של חומרים כמסרטנים אפשריים או וודאיים (על ידי ה־IARC) מתייחסת רק לזיהוי הסיכונים, זאת בשונה מהערכת סיכונים, שאז אפיון של חשיפה־תגובה ישמש להערכת סיכון לסרטן עבור תרחיש מסוים וחמת חשיפה מסוימת.
- אם הפרשנות של פרופ' לין הייתה נכונה, אז כל אדם שנושם היה באופן בלתי נמנע מפתח סרטן. אדרבא, אם זיהום אוויר היה תורם לסרטן ריאות, התחלואה הייתה אמורה להיות גבוהה יותר באזור מפותחים יותר, בעוד שמחקרים מוכיחים את ההיפך.
- התאורייה של פרופ' לין לא רק סותרת עדויות מדעיות בנוגע לשיעורי סרטן והקשר שלהם לזיהום אוויר אלא גם מתעלמת מאחד המושגים היסודיים ביותר בטוקסיקולוגיה, לפיו "רק המינון עושה את הרעל" (ובלטינית: sola dosis facit venenum). כדי שרכיב יגרום לאירוע מזיק, חייבת להיות חשיפה מספקת של האדם או הרקמה לאותו רכיב.
- טענת היעדר הסף של פרופ' לין שגויה, וניתן לסתור אותה באמצעות דוגמת הקרינה. מינונים נמוכים של חשיפה לשמש, שהיא מקור קרינה, יכולים לגרום לעור להפיק ויטמין D, ומינונים ייעודיים של קרינה אף משמשים כדי לכווץ גידולים סרטניים. במקרים אלה, חשיפה לקרינה שהיא מסרטן ודאי, במינונים מסוימים, למעשה מסייעת לבריאות.
- כדי לקבוע אם בין רכיבים של תערובת כימית קיימת השפעה סינרגטית יש להעריך את אופן הפעולה של כל רכיב ורכיב, את תנועתו ברחבי הגוף ואת רעילותו ברקמות ספציפיות בגוף. בהיעדר מידע שכזה, ההנחיות של הרשויות בארה"ב הן להתייחס לכל אחד מהרכיבים בפני עצמו, ולייחס להם אינטראקציה מתחברת (לא סינרגטית ולא אנטגוניסטית אלא פשוט סכום הרכיבים). פרופ' לין לא פירט רכיבים או ריכוזים כלשהם שהיו נוכחים באוויר של מפרץ חיפה, ולכן הוא לא יכול לנבא את אופייה של האינטראקציה בין הרכיבים.
- בשורה התחתונה דעתו של פרופ' לין מבוססת על הבנה שגויה של סיבתיות ולא על שיטות מדעיות מקובלות, ולכן לא ניתן להשתמש כדי להעריך סיבתיות. הניתוח שלו הוא איכותני טהור, ולא מביא בחשבון חשיפות וסיכונים ספציפיים לחיפה.
- בחוות הדעת של ד"ר גודמן מיום 14.12.2023 (חלף חוות דעת רודריקס) היא מדגישה כי סיכון בריאותי מוגבר לפרט מסוים מחייב ביסוס גם של סיבתיות כללית וגם של סיבתיות ספציפית. סיבתיות כללית מחייבת להוכיח שהבעיה הבריאותית הספציפית יכולה להיגרם באופן ספציפי על ידי הכימיקל המדובר, הוכחה המבוססת על הקריטריונים של היל. סיבתיות ספציפית מחייבת להוכיח שהחשיפה של פרט כלשהו לחומר הכימי המדובר הייתה בעוצמה ובמשך זמן מספיק כדי לגרום להשפעה. סיבתיות ספציפית מצריכה גם שליטה במשתנים מתערבים פוטנציאליים.
- לדבריה פרופ' לין לא עשה שום ניסיון לקבוע סיבתיות כללית למזהמים ספציפיים או להשפעות בריאותיות ספציפיות. כמו כן הוא לא הצליח לקשר בין חשיפות ספציפיות של הפרט להשפעותיהן הבריאותיות, ולא ניסה להבדיל בין פליטות מזהמים ממקורות שונים.
- כאשר פרופ' לין קובע קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לחומר הכימי לבין מחלת הסרטן הוא מתעלם מחשיבות המינון בקביעת סיבתיות ספציפית וכן מתעלם מהאפשרות שהסרטן נוצר מסיבות אחרות או מסיבות שאינן ידועות.
- תאוריית חוסר הסף שמציג פרופ' לין אינה נחשבת למקובלת בקרב הקהילה המדעית, ומכיוון שהיא רק תאוריה לא מוכחת, היא לא נחשבת כהוכחה תקפה לסיבתיות של מחלות גם בקרב תומכיה. אכן רשויות רגולטוריות נסמכות על התאוריה הזו כבסיס לתקני זהירות מונעת בחשיפה עבור כימיקלים כאלה, אבל הדבר מושפע מתרבות, פוליטיקה ותפיסה של סיכון חברתי, ולא מבוסס על ממצאים מדעיים. לבסוף, תאוריה זו היא ייחודית ובלעדית לתהליכים מסרטנים ואין שום הוכחה או היפותזה שמנגנון כזה חל גם על השפעות שאינן סרטניות.
- פרופ' לין מאפיין באופן שגוי את תאוריית העוגיות של פרופ' רוטמן. הוא מתעלם מחשיבות המינון ורמת החשיפה. רמה גבוהה של חשיפה אכן יכולה להיות גורם מרכיב של מחלה, אבל לא הוצגה ראיה לכך שגם מינון נמוך בהרבה יכול להיות גורם מרכיב. בנוגע לטענת הסינרגיזם, הרי שהנחיות הרשויות בארה"ב הן להתייחס לכל רכיב בפני עצמו ולייחס להם אינטראקציה מתחברת ולא סינרגטית.
עדותו של פרופ' שי לין
- בפתח עדותו נשאל פרופ' לין באשר למקורות המצויים בחוות דעתו עליהם הוא נסמך והשיב כדלהלן:
ש: בחוות הדעת כאן אתה הפנית למקורות