ת: כן, של רוטמן
ש: מודל העוגיות הוא מאפשר לעשות קביעות איכותניות רטרוספקטיביות של קשר סיבתי, אבל באמצעות המודל הזה, אם אני מבין נכון, לא ניתן לעשות הערכה פרוספקטיבית של מידת הסיכון שגורם מסוים יגרום למחלה. זה נכון? המודל הזה.
ת: אני מבין בדיוק מה שאתה שואל כי אני אגיד נכון, מסכים, בסדר.... אני לא התעסקתי בזה, זה לא מופיע בכלל בחוות דעת אז אולי חבל, לא להתעסק באפשרות לעשות את זה.
(עמוד 372 שורות 23-15).
ובהמשך השיב פרופ' לין:
ש: גם שם אתה, זה בעמודים 54 ו־55 למאמר, גם שם אתה אומר שיש לעשות, להבחין בין אומדן סטטיסטי של חישוב הסיכון לאוכלוסייה לתחלואה בעתיד לבין הקביעה הרטרוספקטיבית ביחס לאדם שכבר חלה בעבר. החישוב הפרוספקטיבי של ההסתברות שאדם שנחשף לחומר מסרטן יחלה בעתיד, צריך להתחשב בכמות החומר המסרטן, ריכוזו או משך החשיפה לו, נכון?
כב' השופט ד. חסדאי: זה עמוד 54 באמצע.
ש: כן, אבל לאדם שחנה אתה אומר שם בהמשך, לנוכח עובדת המחלה, יש סבירות גבוהה של קשר סיבתי לחומר המסרטן, ואין חשיבות לכמות, ריכוז או משך החשיפה בעבר. נכון? רק לפרוטוקול.
ת: כן, מילה במילה שאני כתבתי במאמר שהוא PEER REVIEWED דרך אגב, שעבר ביקורת.
ש: זאת אומרת גם זה אומר, גם הקטע הזה אומר שלא ניתן באמצעות התיאוריה של העוגיות לאמוד את הסיכון העתידי של קבוצה מסוימת לחלות בעתיד, נכון? זה מה שאמרת מקודם בעצם.
ת: אני אומר, אני מדבר כאן אינדיבידואל לעומת קבוצה, נכון.
ש: כן, על קבוצה
ת: כן, כן
(עמודים 373-372) (ר' גם: עדותו בעמוד 392).
- פרופ' לין נשאל לעניין התאוריה שהציג כדלהלן:
עו"ד מר עמוס גורן: אז אם זיהום אוויר במנה מסוימת מצטרף למרכיבים נוספים, ונוצרת סיבה מספקת להופעת מחלה, אותו זיהום אוויר במנה קטנה הצטרף לכדי סיבה מספקת למחלה, ביחד עם COMPONENTS משלימים בנסיבות נדירות יותר' נכון?
העד, פרופ' מר ש. לין: כן, זה תלוי בנפיצות של ה־EXPOSURE, באחוז ה־EXPOSURE.
עו"ד מר עמוס גורן: או קיי. אז תראה, אז אם ככה אז בלתי הגיוני שזיהום אוויר בכל גודל של מנה הוא מרכיב סיבתי לכל מקרה של מחלה שידוע שיכולה להיגרם על ידי זיהום אוויר, בכל גודל של מנה. ותמיד בסבירות של יותר מחמישים ואחד אחוז ומעלה, כי נובע מזה שבמנות הולכות וקטנות. הקשר יהיה יותר ויותר נדיר. זה בניגוד לדעתך שתמיד יהיה קשר בכל מנת חשיפה בסבירות של 51 אחוז ויותר. מה תגובתך?