עו"ד מר ד. אור חן: כן
העד, פרופ' גד רנרט: אבל הוא רק תנאי אחד מתוך כשישה-שבעה
עו"ד מר ד. אור חן: כן
העד, פרופ' גד רנרט: ברדפורד היל וכולי. אני בטוח זה נדון פה מספיק פעמים.
(בהרחבה עמודים 1899-1897).
אשר נפסק ביחס לחוות דעת פרופ' שי לין בתיק הצוללנים
- בזיקה לדברים שנפסקו בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין התזה שהציג, העיד פרופ' לין בהליך זה כדלהלן:
ש: בדיוק על זה אמר השופט בקישון, כבוד השופט שפירא, הוא אמר ככה, פרופסור לין משתמש בכתב התשובה שלו בשיטה האיכותית ובמודל האיכותני שאינו מקובע בספרות המדעית ומדובר במודל שמניח כהנחת יסוד את קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה או הגורם ובין הופעת המחלה. על כן, השימוש היחיד האפשרי במודל זה הינו כאשר ידועים מספר גורמי סיכון אשר הוכחו כל אחד מהם כגורם סיכון ידוע לאותה מחלה. לכן המודל יכול להיות רלוונטי רק אחרי שכבר הוכח קשר סיבתי, הוא לא יכול להיות רלוונטי לבחינת קיומו של קשר סיבתי נטען בין חשיפה מסוימת לבין תחלואה, ולכן אינו שימושי במקרה הנ"ל. אז מה שאמר לך, מה שפסק לגבי, לגבי חוות הדעת שלך השופט,
[....]
ש: על איזה.. אם לא על מודל העוגיות אז על מה אתה מסתמך בזה?
ת: אני אומר שני דברים. קודם כל לגבי משפט הקישון, הדייגים בקישון, לא הצלחתי לשכנע את השופט רון שפירא, לא הצלחתי. ניסיתי, הייתי 17 ימים על דוכן העדים והסברתי את הדברים שאנחנו מדברים עליהם. ואז רון שפירא כותב ובצדק, הוא כותב שכדי לזהות, כדי לזהות גורם כגורם סיכון צריך לאמוד את התנאים ולעשות סקרים ולמצוא את הסיכון ולאשר שזה גורם סיכון לסרטן, זה הפרוספקטיבי, זה הסיכון, סיכון הוא תמיד הסתברותי, תמיד תמיד פרוספקטיבי. אני אמרתי ואני עדיין אומר ואני אומר אותו דבר שרטרוספקטיבית אם נחשפת לחומר מסרטן ודאי, אז יותר סביר מאשר לא שהוא הזיק לך. מאשר להועיל לך, הוא לא הועיל.
[....]
ת: בוא נחשוב ביחד עוד פעם. אני מסביר את זה פעם אולי חמישית היום. פרוספקטיבית יש חישוב של הסתברות של סיכון, RISK, אחוזים, פשוט אחוזי תחלואה, פרוספקטיבי, כדי להוכיח שגורם מסוים הוא מסרטן, ויש דרך אגב עוד קריטריונים ועוד תהליכים שאני גם כתבתי עליהם מאמר כמובן, שזה הקווים מנחים של היל, בטח תרצה להגיע לזה מתישהו, אז כדי לקבוע שחומר מסוים שלא ידענו עליו כלום קודם הוא חומר מסרטן. זה אני מסכים, עם כל מה שאמרת. נכון. כדי לקבוע שקפה יכול לגרום לסרטן, וזה עסק שהתעסקו עליו הרבה דרך אגב, והוכח שההיפך אבל לא חשוב, צריך ללכת פרוספקטיבי לחשב את הסיכון, להשתמש בכל מיני קווים מנחים ובסוף בא IARC ובא ASTD כמו שאתה אמרת, ובא EPA וכן הלאה ואומרים והם כותבים אחרי ששללנו גורמים אחרים ו - CONFOUNDING ואינטראקציות, אחרי ששללנו את כל הדברים האפשריים, החומר הזה בנזן הוא מסרטן ודאי ומותר להיחשף עליו אפס. אז זה קביעת הסיכון, זה מה שהקראת לי עד עכשיו. זה ה - RISK, אבל בנפרד מזה יש בדיקה של אדם אינדיבידואלי רטרוספקטיבית אחרי שהוא חלה