כב' השופט ד. חסדאי: שכבר חלה, אדם שכבר חלה.
ת: שחלה. רטרוספקטיבית אדם שכבר יש לו שלבקת חוגרת, רטרוספקטיבית שהיה לו אבעבועות, ועל זה אתה צריך, אתה כבר יודע שזה חומר מסרטן ודאי, אני כבר ידעתי שזה חומר.. הדו"חות של משרד הבריאות ומשרד הסביבה אמרו שזה חומרים מסרטנים ודאיים, זה לא היה לי בעיה בכלל. על זה אני לא מתווכח. גם אצל הדייגים. הם רחצו בחומרים מסרטנים ודאיים. אף אחד מאיתנו לא יהיה מוכן היום להיכנס לקישון כשיש בו חומרים מסרטנים ודאיים. מדוע? משום שאנחנו יודעים שה - RISK גבוה, זה אנחנו יודעים, אבל אדם שחלה אחרי שטבל בקישון, אני אומר שיותר סביר מאשר לא שהטבילה הזאת גרמה, גרמה סיבתית למחלה שלו, כיוון שראיתי שלא הצלחתי לשכנע את רון,
[....],
ככה אני מסביר את זה, שיש שתי גישות להערכת איזו שהיא חשיפה סביבתית. פרוספקטיבית כדי לאמוד את הסיכון ולקבוע שהחומר הוא מסרטן ודאי, את זה מה שאומר כבוד השופט רון שפירא, בדיוק כתבתי במאמר. ואז רטרוספקטיבית, אחרי שאתה כבר יודע שזה חומר מסרטן ודאי, או אז אין צורך בשום קווים מנחים של היל. אם נגיע ל.. אין צורך בסטטיסטיקה, זה דטרמיניסטי שיש קשר. (בהרחבה עמודים 412-409).
- בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, נפסק ביחס לתזה של 'אפידימיולוגיה איכותנית' שהעלה פרופ' לין - בגדרי חוות דעתו הרביעית שם ואף בענייננו אנו בפן הרטרוספקטיבי - בין היתר כי:
באשר לחוות דעתו של פרופ' לין הרי שמדובר בחוו"ד כלליות ולכן אין בהן כדי לבסס קשר בין מחלתו של תובע מסויים לבין חומר ספציפי. ראו: עניין רמת חובב [עמוד 129].
אין בחוות דעתו הכללית של פרופ' לין כדי להספיק וליצור חוות דעת פרטנית בעניינם של המנוחים הנ"ל, שכן פרופ' לין לא דן בנסיבות החשיפה הספציפית של כל אחד מהתובעים למי הקישון וגורמי הסיכון הספציפיים של כל אחד מהם לסרטן הלבלב. על כן, אין בכוחה של חוו"ד כללית זו ליצור חוות דעת פרטנית בעניינם של המנוחים, בייחוד כאשר לפרופ' לין אף אין את המומחיות הרלוונטית לקבוע זאת [עמוד 153].
כמו כן, פרופ' לין לא ערך בחוות דעתו כל דיון ספציפי בשאלת הקשר הסיבתי במובנו הצר - קשר בין חשיפה מסויימת לחומר ספציפי לבין מחלה ספציפית [עמוד 164].
- אף בית המשפט העליון בפסק דינו בערעור, קבע לעניין התזה שהעלה פרופ' לין (וגם בגדרי בקשת אישור זו), בין היתר כדלהלן:
גם הדייגים העלו תזה הדומה לזו שהועלתה על ידי פרופ' הוד בתביעת הצוללנים, ולפיה די בכך שאדם שבא במגע עם חומר הידוע כמסרטן חלה במחלת סרטן כלשהי, כדי להקים קשר סיבתי בין החשיפה לבין המחלה. כך, גרס פרופ' לין, אחד המומחים מטעם הדייגים, כי מבחינתו, כל תושב חיפה שחלה בסרטן, קיים קשר סיבתי בין מחלתו לבין מי השתיה ששתה, מאחר שמי השתיה מכילים גם חומרים המוכרים כמסרטנים ו"יש סבירות גבוהה שהשתתפו ביצירת סיבה מספקת בקשר סיבתי. זה מה שאני אומר, אני מאשר לך, אני מסכים איתך, סבירות גבוהה זה מעל 51%" (עמ' 13,844 לפרוטוקול).