עו"ד מר ד. אור חן: לא כאזרח, כמומחה שנותן חוות דעת מטעם המפעלים, שלא יודע מה החריגות שלהם, לא בודק את זה וזה לא מעניין אותו.
העד, פרופ' גד רנרט: נכון, כי השאלה שלי היא האם זיהום אוויר עושה מחלות? ועל זה אני עונה לך במדויק.
(בהרחבה 1919-1916).
- עוד נשאל פרופ' רנרט באשר לחוות דעתו והשיב כדלקמן:
עו"ד מר ד. אור חן: אבל עדיין אתה בא לבית משפט ואומר בצורה נחרצת שהסרטן הזה יכול להיגרם מעישון, מתחבורה, אבל לא מתעשייה, לא מחומרים מסרטנים ודאיים שיוצאים מהמפעלים של המשיבים?
העד, פרופ' גד רנרט: לא נכון, אבל הנה אתה שם בפי מילים שלא אמרתי
עו"ד מר ד. אור חן: אז מה כן?
העד, פרופ' גד רנרט: החומר היחיד שהוא מסרטן ודאי שמוכר לנו מהתעשייה, התעשייה המפרצית, דיברנו עליו, הוא פי אם 2.5. תעשיית הנפט, גם בנזן, אבל בנזן טולואן, BTX.
עו"ד מר ד. אור חן: אתה בעצם..
כב' השופט ד. חסדאי: ששש!
העד, פרופ' גד רנרט: אז אני אומר שהחומרים האלה יודעים לעשות סרטן אם הם מעל סף מסוים. או קיי? אז במשכי פעולה שונים וכולי בהסתברות מסוימת יודעים חד משמעית הם חומרים מסרטנים ודאיים, בעצם העובדה שאמרת את זה, אבל אל תקרא לתעשייה כמסרטנת ודאית. או קיי? מיכל האמוניה בחיפה מפחיד, הפחיד אותי פחד מוות.
עו"ד מר ד. אור חן: לא, לא קשור האמוניה
כב' השופט ד. חסדאי: לא לקטוע, בבקשה.
עו"ד מר ד. אור חן: לא, מה אני צריך את האמוניה עכשיו?
כב' השופט ד. חסדאי: אתה לא צריך כלום, אני יודע. העד משיב, אתה לא קוטע אותו.
עו"ד מר ד. אור חן: בסדר, אין בעיה
כב' השופט ד. חסדאי: תודה רבה. אם אין בעיה, אז אדוני לא יקטע אותו.
עו"ד מר ד. אור חן: אנחנו נבוא לישיבה הבאה, אין בעיה, שימשיך כמה שהוא רוצה שידבר על האמוניה
כב' השופט ד. חסדאי: תודה.
עו"ד מר ד. אור חן: וגם על החיזבאללה אתה יכול גם לדבר עכשיו.
כב' השופט ד. חסדאי: תודה, מר אור חן.
העד, פרופ' גד רנרט: אני לא כל כך..
כב' השופט ד. חסדאי: בבקשה, פרופ' רנרט.
העד, פרופ' גד רנרט: לא, אני רק אמרתי שיש דברים בתעשייה שמאוד מפחידים וכמובן כבן אדם אזרח אתה רוצה להטיל כמה שיותר הגבלות וכמה שיותר לעמוד בספים, אבל בסופו של יום במדינה מתוקנת, אם יש משרד איכות סביבה, הוא קובע קריטריונים, הוא קובע עונשים, אז אנא, יעמדו כל המפעלים בקריטריונים והעונשים. אני לא בא לדחות את הדבר הזה. אני רק אומר אין סיבה להגיד לתושב חיפה שהוא הולך למות מסרטן, בגלל סיכון שלא קיים. לא הגיוני. פשוט אתה מפחיד אותו, אתה מוריד את איכות החיים שלו. ההסתברות שלו לחלות גוברת במקום לרדת. לא עשית כלום.