אשר לתובעים 7-3, תעמוד בפנינו השאלה האם עוה"ד גורן מסר את חוזי החכירה לבא כוחם, עוה"ד מועלם, וככל שכך - האם עוה"ד מועלם עדכן את התובעים אודות חוזים אלו, ובפרט בעניין סעיף 15. אחר זאת, נמשיך ונבחן האם כטענת התובעים קיים קשר סיבתי בין שאלת ידיעתם אודות סעיף 15 במעמד חתימת החוזים לבין חתימתם על החוזים אותה עת. דהיינו, ככל שייקבע כי התובעים 7-3 לא ידעו על סעיף 15 לחוזה החכירה במועד חתימתם על החוזים, האם היה בכך כדי לגרום להם להימנע מחתימה על החוזים כפי טענתם או שמא לא היה הדבר משנה עבורם.
אשר לתובעים 2-1, אף בעניינם נבקש לבחון האם ידעו כי נחתם חוזה חכירה עם המִנהל, ובפרט האם ידעו על סעיף 15 לחוזה החכירה, תוך מתן הדעת לכך שתובעים אלו לא יוצגו על ידי עוה"ד מועלם אלא עמדו בקשר ישיר מול עוה"ד גורן.
אחר בוא פרק המסקנות בעניין מידת אחריות הנתבעים, או חלקם, כל אחד לפי חלקו ופירות מעשיו הנטענים, בשים לב לחלקם הלכאורי במסכת הראייתית הכוללת, אבקש לפרט דברים אחדים לגבי יחידי התובעים 7-3. זאת, מאחר שמתפרש כי חרף רצונם להגדיר עצמם כקבוצה אחת, השוֹנוּת המאפיינת כל אחד מהם מכתיבה מסקנה משפטית נפרדת.
עם תום בחינת האמור, תעלה ותבוא עיקרה ומהותה של התביעה אשר תחייב היזקקות לנזקם הנטען של התובעים, הן על רקע הסעדים המבוקשים והן על רקע המסקנות הניבטות ביחס לנסיבות הספציפיות המייחדות עניינו של כל תובע.
בטרם יתלכדו האותיות במרחבי מסענו על מנת להשיב על שאלות אלו, הכרח כי נסקור תחילה את ההיבט הנורמטיבי החולש על ענייננו, שכן, עיקריו ירחפו ממעל לניתוח הקזואיסטי הנלווה בהתאם לפרקים שמנינו לעיל. ויודגש. היבט נורמטיבי משפטי זה מהווה ראשיתו, אף אם לא אחריתו, של ניתוח הסוגיות המשפטיות הנצרכות לענייננו, והמשכן במעלה הכתיבה לפי העניין.
טרם כניסה לטרקלין, נסלק מעל דרכנו טענת הנתבעים בדבר התיישנות התביעה.
דיון והכרעה
התיישנות
הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות בשל התיישנותה. לפי הנטען, החוזים נכרתו עם התובעים במהלך חודש אוגוסט 2011, בעוד אשר התביעה הוגשה ביום 5.9.2018, בחלוף למעלה משבע שנים מאז נערכו החוזים.
טענה זו ראויה לדחייה.
סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, קובע: "במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה". בפסיקה נקבע כי כאשר מסתיימת תקופת ההתיישנות להגשת תביעה בזמן פגרת בתי המשפט, הרי שמכוחו של סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות נדחית תקופת ההתיישנות עד ליום החול הראשון שלאחר הפגרה (ע"א 3141/99 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פונדמינסקי, פ"ד נה(5) 817 (2001)). בענייננו, החוזים עליהם חתמו התובעים נכרתו בין התאריכים 28.8.2011-10.8.2011. לפיכך, בהתאם להוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, נדחית תקופת ההתיישנות עד ליום 6.9.2018, יום החול הראשון שלאחר הפגרה. מאחר שהתביעה הוגשה ביום 5.9.2018, ממילא לא חלה התיישנות על הגשתה (בסעיף 16 לסיכומי הנתבעים 1 ו-4 הם לא עמדו עוד על טענתם בנדון, אלא אך טענו לשיהוי שככלל אינו בגדר עילה להפקעת זכות התביעה, וממילא, לא הוכחו התנאים לתחולת החריג לפי הפסיקה).