לטעמי, נכון לומר שכאשר יש למוכר גישה למידע או שלרוכש קיימת נחיתות מובנית בכל הנוגע להשגת המידע, אי גילוי עובדות רלוונטיות ביחס לממכר עשוי להקים עילה לביטול החוזה (ראו, למשל, ע"א 9019/99 קינסטלינגר נ' אליה, פ"ד נה(3) 542 (2001); ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (14.8.08)). כך גם כאשר המידע עשוי להיות בעל השפעה ממשית להחלטת הרוכש האם להתקשר בעסקה, ומידע זה מצוי בידיעת המוכר, בין בכוח ובין בפועל. ואולם, כאשר מדובר במידע אשר לגביו אין למוכר גישה עודפת, אף אם הדבר עשוי להיות קשור לתכונתו היסודית של הממכר, ועל פניו כל אדם רשאי לבחון המידע, אינני סבור כי על המוכר חלה חובה להעמיק חקר ולבחון מדיניות הרשות הציבורית ביחס לאפשרויות מימוש הממכר שבידו ביום מן הימים. בענייננו, לא הוכח כי עוה"ד גורן, בתורת מוכר, ידע כי מדיניות המִנהל קבעה בשעתו כי עם שינוי ייעודה של קרקע חקלאית, בהכרח יבוא הסכם החכירה לידי גמר והקרקע תוחזר למִנהל בכפוף למתן זכות פיצוי לחוכר. אומנם, בפסיקה נקבע כי גם כאשר לא נקבעה בחוזה החכירה תניית השבה מפורשת, יש לקרוא אותה לתוך החוזה (ת"א 8325/12 מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל נ' מהדרין בע"מ (5.6.2014); ראו עוד: ע"א 465/12 רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל נ' חברת הדרי החוף מספר 63 בע"מ (21.08.2014); בג"ץ 7620/19 תמיר לרר נ' רשות מקרקעי ישראל (3.7.22)). ואולם, פסיקה זו היא מאוחרת למועד חתימת החוזים מושא ההליך דנא, וממילא, אינני סבור כי יש לייחס לאדם מן השורה המוֹכר ממכר בבעלותו ידיעה קונסטרוקטיבית של כלל ההלכות המשפטית הנוהגות, בעלות השפעה אפשרית על תכונות הממכר שברשותו.
יתר על כן. כזכור, התובעים טענו כי אילו היו יודעים אודות תניית ההשבה, לא היו מתקשרים בחוזים עם הנתבעת 4 (ראו, למשל, סעיף 12 לתצהיר מר הורביץ; סעיף 21 לתצהיר עוה"ד יונגר). דהיינו, כל התובעים טענו כי די בכך שהיו יודעים אודות סעיף 15 לחוזה החכירה עם המִנהל, כדי לגרום להם לא להתקשר בחוזים עם הנתבעת 4, "שכן, איזה בר דעת רוכש קרקע לצורך הפשרה בכדי שתושב למנהל ?" (סעיף 21 לתצהיר עוה"ד יונגר). משמע, כי לא טענו וסברו שהיה על הנתבעים לבחון את מדיניות המִנהל ביחס לתניית שינוי הייעוד, וכי די היה בעצם ידיעתם אודות התניה כדי לגרום להם לא להתקשר חוזית.
כללו של דבר, מעת שעוה"ד גורן מסר לעוה"ד מועלם את חוזי החכירה שנחתמו עם המִנהל, ואף עדכן אותו באופן ספציפי אודות סעיף 15, סבורני כי עוה"ד גורן רשאי היה להניח כי עוה"ד מועלם יעדכן את לקוחותיו על כך, בהיותו בא כוחם. למעשה, החל מהמועד שהתובעים 7-3 יוצגו על ידי עוה"ד מועלם, ספק אם עוה"ד גורן רשאי היה לבוא בדברים עמהם - להבדיל מאשר עם בא כוחם - על מנת לעדכן אותם במקביל אודות סעיף 15 או בעניין פרט רלוונטי אחר.