כך הם הדברים לגבי עוה"ד גורן.
ג. האם עוה"ד מועלם כבא כוחם של התובעים 7-3 עדכן אותם אודות חוזה החכירה, ובפרט בעניין סעיף 15 לחוזה החכירה
אין חולק כי עוה"ד מועלם שימש בא כוחם של התובעים 7-3 בעסקאות מושא התביעה, ואף הפיק חשבוניות שכר טרחה בגין תשלומים שקיבל מהם. הלכה היא מלפנינו כי עורך דין חב חובת אמונים וחובת זהירות כלפי לקוחותיו, והוא נדרש להגן על ענייניהם ולפעול עבורם במיומנות, במקצועיות ובנאמנות (ע"א 2625/02 סילביו נחום, עו"ד נ' רחל דורנבאום, נח(3) 385 (2004). להלן: "עניין דורנבאום"). הפרת חובה זו מקימה אחריות מכוח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכמו כן, היא עשויה ליצור בסיס חבות חוזי. בעניין דורנבאום נקבע כי מקור נוסף לחובת נאמנות של עורך דין כלפי לקוחו מצוי בחוק השליחות, תשכ"ה-1965. חובה זו מבוססת על ייפוי הכוח שהפקיד הלקוח בידי עורך הדין. סטנדרט ההתנהגות הנדרש הוא בהתאם לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב כלפיו, לצד כללי האתיקה הקובעים את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין. בתוך כך, כאשר עורך דין מכין חוזה עליו להבטיח את זכויותיהם של לקוחותיו על הצד המועיל ביותר (על"ע 2/80 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל אביב-יפו, לד(4) 707 (1980); להלן: "עניין פלוני").
מעמסה כבדה רובצת, אפוא, על שכמו של עוה"ד מועלם בכובעו כבא כוחם של התובעים 7-3. נבחן, אפוא, האם עמד בחובותיו כלפי שולחיו.
כאמור, עוה"ד גורן טען כי "מסר את כל המידע שבידו אודות העסקה", בין היתר, לעוה"ד מועלם (סעיף 55 לתצהירו). בחקירתו אישר עוה"ד מועלם כי קיבל מעוה"ד גורן את חוזי החכירה שנכרתו בין המִנהל לבין הנתבעת 4 (ראו הצהרתו בעמ' 7 לפרו' שו' 3-2; חקירתו, עמ' 2530 שו' 16-11). עוה"ד מועלם היה ער להוראת סעיף 15 לחוזה החכירה, שכן, לדבריו, הסביר לכל הרוכשים, ובכללם התובעים, "מה מהות העסקה, לרבות סעיף 15 לחוזה שבין המנהל ונתבע מס' 1" (סעיף 4 לתצהירו: ראו עוד, שם, סעיף 6.2; עמ' 7 לפרו' שו' 4-3). עוה"ד מועלם הוסיף, "כולם אמרו לי שייקחו את הסיכון, אחרת - לא הייתי מאפשר להם לחתום על ההסכם" (סעיף 6.7 לתצהירו). כן הוסיף עוה"ד מועלם כי התובע 4, עוה"ד אריאל כהן, הוביל את התנהלות קבוצת התובעים 7-3, וכי היה "בקיא בחומר, ידע היטב מה הסיכונים והסיכויים בעסקה" (שם, סעיף 8 לתצהיר). כן טען עוה"ד מועלם כי התובע 4, עוה"ד כהן, שוחח עמו ממושכות בכל הקשור לסיום תקופת החכירה, וכי בטרם הנחה את יתר התובעים לחתום על ההסכמים, "התייעץ עם עורכי דין נוספים בשיחת טלפון ממשרדי. הוא אחז בידיו את הנסח וההסכם עם המנהל, חזר על ההסברים שלי ושל עורכי הדין שהתייעץ אתם טלפונית לידי. הסביר לנתבעים (צ.ל. - תובעים) 3, 5, 6, 7 את הסיכונים בעסקה. כולם הסכימו לחתום ולקחת את הסיכוי שהמנהל לא יחדש את הסכם החכירה או יבקש חזרה את הקרקע ללא פיצוי" (שם, סעיף 9).