בחקירתו חזר וטען עוה"ד מועלם כי עדכן את התובעים אודות סעיף 15 לחוזה החכירה (עמ' 2520 שו' 12-7; שם, עמ' 2566 ש' 14). כן טען כי התובעים "ידעו יפה מאוד שיש חוזה חכירה" (שם, עמ' 2567 שו' 14-13; שם, עמ' 2569 ש' 20-19), "כי הם קראו את חוזה החכירה" (שם, עמ' 2567 שו' 16). בהקשר זה ציין עוד עוה"ד מועלם כי במסגרת ההליך צירפו התובעים הקלטות שונות, אך באופן מפתיע אף אחת מההקלטות אינה קשורה למערך היחסים שבינם לבינו. לטענתו, אילו אומנם לא היה מעדכן את התובעים אודות סעיף 15 לחוזה החכירה, ניתן היה לצפות כי מי מהם היה פונה אליו ומעלה טענות בנדון, תוך הקלטת השיחות, וכדבריו, "אדוני השכם והערב מקבל פה כל מיני הקלטות חדשות, לא שמע על אף הקלטה שהקליטו אותי שמישהו בא אלי, 'צביקה, למה? תראה מה קרה לי. למה לא הזהרת אותי, למה לא סיפרת לי סעיף 15' ? אתה יודע למה אין אף הקלטה כזו ? כי הם, כי אני הזהרתי אותם. אם הם היו מקליטים אותי, 'אבל אמרתי לכם', אז אין הקלטה כזו. אז הלקוחות שלך גם שיתפו אתו פעולה" (שם, עמ' 2533 שו' 11-4).
לטענת עוה"ד מועלם, רכישת קרקע חקלאית במחיר כה נמוך גילמה מתוכה בשעתו קיומו של סיכוי להיטיב מצבם של הרוכשים משמעותית לעומת סיכון כי הקרקע תילקח חזרה לידי המִנהל (שם, עמ' 2520 שו' 22-15; שם, עמ' 2521 שו' 14-1; עמ' 2568 שו' 23-20). כן טען עוה"ד מועלם כי "הם לקחו את הסיכון שהם יקבלו פיצויים יפים, במקרה אם המנהל ייקח את זה הם יקבלו פיצויים יפים. היה להם את חבר הכנסת שהוביל אותם" (שם, עמ' 2522 שו' 14-12), וכי התובעים סברו להיבנות מהתשואה שיניבו מהקרקע אילו ישונה הייעוד, ולחלופין, מהפיצוי שיקבלו מרמ"י (שם, שו' 20-11; כן ראו, שם, עמ' 2523 שו' 19-13).
גרסתו של עוה"ד מועלם בנדון נאמנה עליי במלואה. אומנם, דווקא בשל העובדה כי תניית ההשבה קשורה לתכונתו היסודית של הממכר, היה על עוה"ד מועלם להוסיף לנוסח החוזים עליהם חתמו לקוחותיו את הוראת סעיף 15 לחוזה החכירה, למצער על דרך של הפניה מפורשת אליה. עורך דין סביר היה מבטיח בכך כי לקוחותיו קראו, ולא רק שמעו, את דבריו במועד חתימת החוזים. ואולם, חרף מחדלו של עוה"ד מועלם לעשות כן, שוכנעתי כי הוא עדכן את כל התובעים אודות סעיף 15 לחוזה החכירה, וכי התובע 4 נועץ במשרדו עם עורכי דין אחרים ובסופה של ההתייעצות היה ער היטב לסיכונים ולסיכויים הכרוכים בעסקה, והנחה את יתר חבריו מבין קבוצת התובעים 7-3 לחתום על החוזים חרף תניית ההשבה. כמאמר עוה"ד מועלם, התובעים קיוו שחרף תניית ההשבה המִנהל לא ייטול חזרה את הקרקע לחיקו, וככל שייקח את הקרקע "הם יקבלו פיצויים יפים" (עמ' 2522 שו' 14-13; ראו עוד שם, שו' 20-19; שם, עמ' 2523 שו' 19-13). אילו אומנם עוה"ד מועלם לא היה מעדכן אותם אודות תניית ההשבה, מקובלת עליי טענתו כי כשם שפעלו להקליט שיחות רבות, עם בני שיח רלוונטיים לפרשה זו, כך היו פועלים בשלב כלשהו להקליט את עוה"ד מועלם ולחלץ ממנו הודאה כי לא עדכן אותם בנדון בעת חתימת החוזים. אין אני רואה בעניין העדר ההקלטה משום ראיה קונקלוסיבית, אך יש בכך כדי היבט מצרפי להתרשמותי מעדותו המהימנה של עוה"ד מועלם על פני עדות התובעים 7-3.