בחקירתו טען מר צידון כי אינו זוכר האם עוה"ד מועלם הקריא לתובעים את החוזה (עמ' 1228 שו' 6-4), אך הוא אמר להם "את הנקודות החשובות" (עמ' 1229 שו' 8) במשך מספר דקות (עמ' 1311 שו' 18-16). כאשר נשאל מה הם אותן "נקודות חשובות", השיב "אני, אני לא זוכר. הוא אמר את הדברים, אני לא זוכר. הוא אמר, זה טוב, אתם יודעים, אה, קרקע, דברים בסיסיים. אני לא זוכר. אני לא זוכר" (עמ' 1229 שו' 25 עד עמ' 1230 שו' 1). בית המשפט הוסיף והקשה כי ליבת התביעה כרוכה אחר השאלה האם נאמר לתובעים אודות סעיף 15 לחוזה החכירה, ועל כן, תשובתו אינה מרימה את הנטל המוטל על התובעים, בפרט אל מול גרסתו ההפוכה של עוה"ד מועלם. על כך השיב מר צידון כי אינו זוכר מה עוה"ד מועלם אמר לתובעים בעת חתימת החוזים (עמ' 1231 שו' 1) אך הוא זוכר כי הוא לא אמר להם לגבי סעיף 15 (עמ' 1231 שו' 4). מצאתי לדחות גרסת מר צידון בנדון. זאת, מאחר שלדבריו עוה"ד מועלם אמר לתובעים את "הנקודות החשובות", אך לא ידע לפרט מה הן אותן נקודות ואף לא זכר בכלל אילו דברים אחרים נאמרו לתובעים. בהינתן שמר צידון הודה כי עוה"ד מועלם אמר לתובעים את "הנקודות החשובות", חזקה כי הן כוללות את עניינו של סעיף 15 לחוזה החכירה, כמאמרו של עוה"ד מועלם בתצהיר ובעדות, שלא נסתר (בחקירתו של מר הורביץ, הוא כלל לא ידע לומר האם נאמר לבנו בעת חתימת החוזה אודות סעיף 15, תוך שטען כי יש לשאול אותו בנדון - עמ' 31 שו' 6).
מר צידון אף הודה כי ידע שהקרקע חכורה מהמנהל ל-49 שנים (עמ' 1256 שו' 24-21).
ד. האם דרך הילוכם של התובעים 7-3 לכל אורך הדרך מסייע לגבש מסקנה מצרפית בעניין האמור
למעשה, להיטותם של התובעים 7-3 לחתום על החוזים חרף התהיות שניקרו בדרכם, לא החלה עם הגעתם לחתימה על החוזים. התרשמתי כי תובעים אלו ביקשו לסלק מדרכם סימני שאלה בולטים שהתעוררו בקרבם במהלך כל המגעים שניהלו, על אף שהיה ברור להם כי מדובר ב"אותות אזהרה" המחייבות לשקול היטב האם נכון לחתום על ההסכמים. אף כאשר אותות האזהרה הפכו ל"דגלים אדומים" עת נתבקשו לפעול באופן בלתי חוקי תוך מסירת דיווח כוזב לרשויות המס, ביכרו התובעים 7-3 לחתום בכל זאת על החוזים. בתוך כך, ניתן למנות את תמרורי האזהרה הבאים:
ראשית. התובעים נדרשו לטענתם להצטייד בכסף מזומן בהיקף ניכר לצורך תשלום התמורה לנתבעת 4, באמצעות עוה"ד גורן. כל אחד מהתובעים הצהיר כי ניגש לסניף בו מנוהל חשבונו על מנת למשוך סכומי כסף לא מבוטלים, כאשר חלקם העידו כי הדבר עורר תמיהה בקרב פקידי הבנק השונים. כך, למשל, מר יעקב הורביץ ציין כי "לפני החתימה על החוזה, בני משה אמר לי שהמוכר דורש שכל הסכום של העסקה ישולם במזומן. הדרישה הזו נרא(ת)ה לי תמוהה, אבל הכדאיות של העסקה הייתה נראית טובה. הלכתי לבנק ומשכתי חלק מן הסכום שהייתי אמור לשלם במזומן" (סעיף 6 לתצהירו). אף אריאל כהן, עורך דין במקצועו, טען "אציין גם כי הדרישה הנוספת לביצוע התשלום עבור העסקה במזומן נראתה לי תמוהה" (סעיף 10 לתצהירו). בחקירתו הוסיף עוה"ד כהן, "אני נסעתי, אני חושב, עם אליה והבאתי את כל המזומן איתי, 175,000 ₪ שהוצאתי מבנק הפועלים, אני זוכר שכל הבנק עמד על הרגליים, שאל למה אני צריך את המזומן, והיה שם אירוע. אני זוכר את היום הזה טוב, שהלכתי, אני בקושי מגיע לבנק שלי..." (עמ' 325 שו' 5-1; כן ראו חקירת הגב' כרמית שמעוני כהן, עמ' 1345 לפרו' שו' 4).