הנה כי כן. חרף העובדה שהדרישה להצטייד בסכומי כסף ניכרים במזומן נחזתה בעיניהם אותה עת "תמוהה", כהגדרתם, כאשר "כל הבנק עמד על הרגליים", אף אחד מהתובעים לא ביקש לבחון הטעם לדרישה החריגה ומדוע לא לבצע העברה בנקאית או להצטייד בהמחאה בנקאית אם אומנם העסקאות כשרות, ובוודאי שאף אחד מהם לא מצא לסגת מביצוע העסקאות (כן ראו סעיף 7 לתצהירו של מר בניה צידון; סעיף 4 לתצהירה של הגב' כרמית שמעוני כהן; סעיף 8 לתצהירו של מר אליה שמעוני כהן). להשלמת התמונה בהקשר זה ייאמר כי גרסת עוה"ד כהן לפיה "המזומן פחות הטריד אותי" (עמ' 333 שו' 33) אינה מהימנה עליי כלל ועיקר. זאת, מאחר שעוה"ד כהן העיד כאמור שכאשר ביקש למשוך סכום כה משמעותי בסניף הבנק, "אני זוכר שכל הבנק עמד על הרגליים..., והיה שם אירוע". מי אשר מעיד כי זו הייתה תגובת נציגי הבנק לבקשתו למשיכת סכום מזומן בהיקף רב, אינו יכול לטעון כי נותר שווה נפש בעניין זה. עוה"ד כהן הבין היטב, כשם שנציגי הבנק הבינו, כי משיכת סכום כה משמעותי חלף העברתו בדרכים מקובלות אחרות, אינו בגדר עניין המבוצע דבר יום ביומו. בנסיבות אלה, מוטב אילו לא היה מיתמם בחקירתו.
שנית, לטענת התובעים, במועד חתימת החוזים נאמר להם כי המוֹכֵר דורש שבחוזים יירשמו סכומים נמוכים משמעותית לעומת הסכומים שהם נדרשו לשלם בפועל. התובע 4, עוה"ד אריאל כהן, הצהיר בהקשר זה, "אני מודה כי הדרישה שלא לרשום את מלוא הסכום בחוזה הפריעה לי מאוד בזמנו בלשון המעטה... אולם רק במעמד הפגישה הובהר לי שהסכום שיירשם בחוזה הינו 20,000 ₪ בלבד. הייתי מופתע מהדרישה מאחר ומדובר בהפחתה משמעותית מסכום הרכישה האמיתי, אולם הבנתי שלא ניתן להשיג על כך מאחר ומדובר בתנאי עקרוני עליו עומד המוכר, ופשוט לא הייתה לנו ברירה אחרת אלא להסכים לכך" (סעיף 10 לתצהירו). בהמשך הוסיף וטען עוה"ד כהן, "מדובר היה בתנאי הכרחי שנכפה עלינו על ידי המוכר ושלוחיו, אולם מאחר וחפצנו בביצוע העסקה כי האמנו בכדאיות הכלכלית שלה לאור הצפי להפשרה, לא הייתה לנו אפשרות אחרת באם רצינו לממש את העסקה" (שם, סעיף 11).
אף התובע 5, עוה"ד אבישי יונגר, טען בתצהירו, "אני מודה כי הדרישה שלא לרשום את מלוא הסכום בחוזה צרמה לי מאוד (באנדרסטייטמנט). אציין כי הדרישה הקודמת לעסקת מזומן נראתה מוזרה בעיניי. אולם רק במעמד הפגישה הובהר לי שהסכום שיירשם בחוזה הינו 30,000 ₪ בלבד. הייתי קצת בהלם, כי מדובר בהפחתה משמעותית ביותר מסכום הרכישה האמיתי ואיני רגיל לשיטות עבודה מעין אלו, אולם לא רציתי לפוצץ את העסקה כמה דקות לפני מעמד החתימה" (סעיף 10 לתצהירו). כן הוסיף עוה"ד יונגר כי התובעים לא חפצו לדווח לרשויות המס על עסקה שלא בהתאם לסכום האמיתי ששולם, "אולם רצינו מאוד את העסקה כי האמנו שתהיה הפשרה..." (שם, סעיף 11; כן ראו סעיף 8 לתצהירו של מר בניה צידון; סעיף 3 לתצהירה של הגב' כרמית שמעוני כהן; סעיף 9 לתצהירו של מר אליה שמעוני כהן).