למען שלמות התמונה בנדון ייאמר כי בחקירת מר משה הורביץ, אישר הלה כי כל התובעים ידעו על הדרישה לרישום סכום נמוך יותר בחוזים ביום בו הגיעו לחתום על החוזים (עמ' 484 שו' 1), "עוד לפני שהגיעו לפגישה אצל מועלם" (שם, שו' 21). גרסה זו סותרת במפורש את גרסת יתר התובעים אשר טענו כי הדרישה לרישום סכום נמוך בחוזים נולדה "בזמן החתימה על החוזה" (סעיף 9 לתצהירו של עוה"ד כהן). בין כך ובין אחרת, אף אחד מהתובעים לא עדכן את עוה"ד מועלם בנדון.
רביעית, לאחר חתימת החוזים על ידי התובעים 6-3 (התובעת 7 חתמה על החוזה מאוחר יותר, כפי שיבואר להלן), טענו התובעים 6-3 כי מסרו את כל הסכומים שהביאו במזומן במעטפה, למר אליה שמעוני אשר שימש כנציגם, וכי מר שמעוני הכניס את כל הסכומים למעטפה אחת וניגש לבדו עם מר דהרי לפגוש את עוה"ד גורן, ובחלוף דקות אחדות שב וטען כי מסר את הכספים לעוה"ד גורן (סעיף 14 לתצהירו של אריאל כהן; סעיף 14 לתצהירו של אבישי יונגר; סעיף 11 לתצהירו של בניה צידון; סעיף 7 לתצהירו של מר משה הורוביץ).
באופן חריג ביותר, התובעים מציינים כי נותרו להשקיף מרחוק עת הלכו מר שמעוני ומר דהרי לעבר עוה"ד גורן על מנת למסור לו את הכסף (ראו למשל סעיף 12 לתצהירו של מר צידון וסעיף 7 לתצהירו של מר משה הורביץ). התובעים לא הורשו לגשת למוכר, עוה"ד גורן, על מנת למסור לו את הכסף בעצמם. הגב' שמעוני כהן העידה בהקשר זה, "העסקה הזאת הייתה נראית לי ממש מוזרה. אני צריכה שאתה, רק אתה יכול להיפגש עם המוכר וזה צריך להיות באיזה סמטה... ולהביא מזומן. הכול היה נראה לי מוזר לגמרי, אבל היינו בעסקה וכולם עשו את העסקה וזה היה התנאי של המוכר..." (עמ' 1339 לפרו' שו' 26 עד עמ' 1340 שו' 6). כן טענה, "יצאנו שלושתנו, אני, אליה ודהרי יצאנו מהמשרד ונפגשנו מאחורי איזושהי סמטה, זה גם היה נראה לי מוזר מאוד. לי אסור היה להיפגש עם גורן" (שם, עמ' 1350 שו' 15-12; כן ראו: עמ' 1351 שו' 7-5; שם, עמ' 1352 שו' 13-5). אף עוה"ד אריאל כהן העיד כי "היה קצת נראה מוזר" (עמ' 438 שו' 17; ראו עוד: עמ' 315 שו' 19-18; עמ' 438 שו' 10) שהמוכר מסרב לפגוש את הרוכשים. עוה"ד כהן הוסיף כי מר שמעוני ניגש עם מר דהרי לכיוונו של עוה"ד גורן שעמד בסוף הרחוב, וכי ראה את עוה"ד גורן מרחוק בלבד ולא יכול היה לזהותו (עמ' 332 שו' 29-1).
עניין זה עורר, אפוא, בקרב התובעים פליאה רבה מדוע אין הם רשאים לראות את המוכר, לדבר עמו ולמסור לו את הכסף ששילמו בעצמם. על אף שכך, מאחר שהתובעים חפצו בעסקה, כפי שפורט מפיהם לעיל, לא הוטרדו אף מעניין זה. למעשה, לפני החתימה על החוזים נאסר על התובעים לדעת את פרטיו של המוכר עוה"ד גורן (ראו בהקשר זה סעיף 18 לתצהירו של מר דהרי. בהקשר זה העיד מר יעקב הורביץ כי "הוא לא נתן לגשת אליו" (עמ' 40 לפרו' שו' 36; שם, עמ' 41 שו' 23-15). עסקה במסגרתה מסרב המוכר להזדהות, והרוכשים אינם זכאים לקבל פרטיו ולשוחח עמו, הייתה אמורה לעורר סימני אזהרה בולטים ומובהקים, שכן, אין זה דרכו של עולם בעסקאות נורמטיביות.