בהקשר אחר של תקנת השוק במקרקעין, נקבעו דברים היפים לענייננו, "זאת ועוד, ניתן להצדיק הצבת דרישה לבדיקת עסקת היסוד, גם מבלי להידרש בהכרח להחלת סטנדרט בדיקה אובייקטיבי על הנסיבות, וזאת באמצעות החובה המוטלת על הקונה, במסגרת תום הלב הסובייקטיבי, שלא לעצום עיניו למול נורות האזהרה הנקרות בדרכו: "ברגע שנדלקת 'נורה אדומה' בראשו של הרוכש עקב נסיבות העניין או פרטים שונים שהוא מגלה במהלך בדיקתו, הוא לא ייחשב תם לב בלא בדיקה ראויה של מצב הזכויות של המוכר. כעוצמת צלצולי פעמון האזהרה כן עוצמת הבדיקה הנדרשת... "נורה אדומה" אינה בשמים ובדיקתה אינה טעונה חכמת שלמה או גאונות אלברט איינשטיין..." (סעיף מ"א לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 624/13 אסתר מורדכיוב נ' שלמה מינץ (4.8.2014) (ההדגשות אינן במקור).
אכן. בעדותו ציין עוה"ד מועלם כי היה ער לכך שסעיף 15 לחוזה החכירה עם המִנהל הוא בגדר תניה משמעותית. בנסיבות אלה, כפי שציינתי לעיל, ניתן היה לצפות כי לא יסתפק בעדכון התובעים בעל פה אודות סעיף 15, אלא כי סעיף זה ימצא ביטוי מפורש ומובלט בחוזים שנכרתו עם התובעים, ולמצער, כי יפעל לצרף את חוזה החכירה כנספח לאותם הסכמים. חרף האמור, מעבר לדברים שפירטתי, שיסודם בכך שנאמנה עליי גרסתו של עוה"ד מועלם לפיה עדכן את התובעים במעמד חתימתם על החוזים אודות סעיף 15, שוכנעתי כי בנסיבות העניין הם לא שתו ליבם לדבריו. התובעים היו חדורי מוטיבציה וחפצו בכל מאודם לחתום על החוזים על אף שהיו ערים לסיכונים הכרוכים במימוש העסקאות, בעיקר לאחר ששמעו שחבר כנסת אותו הם מכירים חתם על חוזה דומה ולא פחות מכך לאחר שחזו במכתבו של סגן ראש העיר בדבר פוטנציאל ההשבחה של המקרקעין באזור (ראו עוד: עמ' 2 לסיכומי הנתבע 2). התובעים קיוו כי סיכונים אלו לא יתממשו.
מכל מקום, בוודאי שלא התרשמתי כי טענת התובעים בעניין העדר ידיעה אודות סעיף 15 עובר לחתימת החוזים, משכנעת יותר מאשר זו שהובעה על ידי עוה"ד מועלם. בהינתן שנטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעים, הרי בוודאי שבמצב זה אין לומר כי עלה בידם להרים את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי עוה"ד מועלם לא עדכן אותם אודות סעיף 15 לחוזה החכירה.
בתוך כך, התובעים לא ראו בעוה"ד מועלם כבא כוחם לכל דבר ועניין. כאמור, באופן מודע הם בחרו שלא לעדכן אותו כי נדרשו לרשום בחוזים סכומים שונים מאלה ששילמו בפועל, וכי נתבקשו למסור במקובץ את כל הסכומים לעוה"ד גורן בלא שהותר לרובם לגשת אליו. התובעים חששו כי אם יעדכנו את עוה"ד מועלם אודות כך, הוא יסרב להחתים אותם על החוזים. מטעמים אלו, התובעים אף לא ראו ליתן משקל לדבריו באשר למהות החוזה ותניותיו, ואף עורכי הדין שבהם התעלמו מנוסח החוזה הברור עליו חתמו בו רשום שמדובר בקרקעות חכורות מהמִנהל, ולא ביקשו לראות את חוזה החכירה ולבחון את תוכנו עובר לחתימתם על החוזים. באופן תמוה, מר צידון עצמו טען בחקירתו כי אינו זוכר מה עוה"ד מועלם אמר לו בעת חתימת החוזה, אך הוא זוכר בוודאות מה הוא לא אמר לו (עמ' 1231 שו' 14-10).