תמציתו של זה העניין, שוכנעתי עובדתית כי עוה"ד מועלם פירט בפני התובעים 7-3 את דבר קיומו של סעיף 15 לחוזה החכירה, וכן כי הסביר להם את הסיכונים הכרוכים בביצוע העסקה על רקע האפשרות כי הקרקע תילקח מהם (סעיף 6.7 לתצהירו, אשר האמור בו נאמן עליי). חרף האמור, התובעים 7-3 בחרו במודע להתעלם ממדיניותו הכללית של המִנהל בנדון, בין היתר, תוך הסתמכות על מכתבו של סגן ראש העיר ועל כך שחבר כנסת שהכירו רכש חלקת קרקע באזור. התובע 4, עוה"ד אריאל כהן, הוביל את התנהלות תובעים אלו ואף התייעץ עם עורכי דין אחרים בהיותו במשרדו של עוה"ד מועלם, תוך ששכנע את יתר התובעים בקבוצה זו לחתום על החוזים לאחר שהסביר להם "את הסיכונים בעסקה", ואזי "כולם הסכימו לחתום ולקחת את הסיכוי שהמנהל לא יחדש את הסכם החכירה או יבקש חזרה את הקרקע ללא פיצוי" (סעיף 9 לתצהירו של עוה"ד מועלם; ראו עוד, שם, סעיף 8).
האם התובעים 2-1 ידעו על סעיף 15 עובר לחתימת החוזים
אחר שמצאתי לקבוע עובדתית כי עוה"ד גורן מסר לעוה"ד מועלם את חוזי החכירה שנחתמו מול המִנהל, הכוללים את סעיף 15 הנזכר, וכי עוה"ד מועלם עדכן לקוחותיו, התובעים 7-3, אודות חוזי החכירה ובפרט לגבי סעיף 15 לחוזים, יש לבחון האם אף התובעים 2-1, אשר לא יוצגו על ידי עוה"ד מועלם, ידעו אודות חוזה החכירה ובפרט על סעיף 15 לחוזה החכירה.
כזכור, בתצהירו טען התובע 1, מר נתנאל אטיאס, כי לאחר בירורים רבים שערך החליט לרכוש יחד עם חמותו, התובעת 2, קרקעות מעוה"ד גורן. לדבריו, אומנם עוה"ד גורן ציין בפניו כי הוא "לא מתכוון לקחת שום אחריות לתוצאות, ושזו יכולה להיות עסקה ספקולטיבית" (סעיף 50 לתצהירו), אלא שלדבריו עוה"ד גורן הוסיף וטען כי ישנן מגמות חיוביות ותנופה אדירה בעיר אשקלון, וכי קיימת סבירות לא מבוטלת שהקרקע תופשר לבנייה וערכה יאמיר. מר אטיאס הוסיף וטען כי עוה"ד גורן לא טרח לעדכן אותו כי בין הנתבעת 4 לבין המִנהל נחתם חוזה חכירה (שם, סעיף 51), ולא הבהיר כי המִנהל זכאי להשיב לעצמו את המקרקעין במקרה של שינוי ייעוד.
ואולם, חלק מסימני השאלה שנזכרו לעיל בעניין התובעים 7-3 צצו ועלו אף בעניין התובעים 2-1. מר אטיאס טען כי מר דהרי אמר לו שבעת החתימה על החוזה במשרדו של עוה"ד מועלם, "הבעלים של הקרקעות יגיע, לא לדבר אתו ולא לשאול כלום..." (סעיף 23 לתצהירו). מר אטיאס העיד כי רצה להיפגש עם המוכר וכי "אני ישבתי, אני לא אשכח את זה, אני ישבתי אצל שלומי במשרד, אמרתי לו, אבל למה הבעלים לא רוצה להיפגש איתי ? למה הוא לא רוצה להיפגש איתי ?" (עמ' 946 לפרו' שו' 11-8). עוד העיד כי רצה לשאול את המוכר "שאלות נוקבות" (סעיף 29 לתצהירו; חקירתו בעמ' 947 שו' 4-2) בהמשך, טען כי עוה"ד גורן אמר לו שהעסקאות חייבות להתבצע במזומן וכי לא ניתן לכתוב את הסכום האמיתי בחוזה (סעיף 60 לתצהיר). בהתאם לכך, החליט מר אטיאס, יחד עם חמותו, כי היא תיסע לארץ על מנת לחתום על העסקה שלה ושלו גם יחד, ולצורך כך חתם על ייפוי כוח קונסולרי בלתי חוזר.