מר שמעוני הוסיף וטען כי שוחח עם מר דהרי אך לא ידע שעליו לברר העניין מול בא כוחו, עוה"ד מועלם (שם, עמ' 1532 שו' 4; שם, עמ' 1536 שו' 4-3). עוד הוסיף כי איננו זוכר על מה נסמך מר דהרי בתשובתו אליו כי אין חשש שהמִנהל ייקח בחזרה את הקרקע לידיו (שם, עמ' 1533, שו' 10).
בהקשר זה אציין תחילה כי בחירתם של התובעים לא לפנות לבא כוחם אותה עת, עוה"ד מועלם, מחזקת את מסקנתי כי עובר לחתימת ההסכמים עוה"ד מועלם סיפר להם אודות סעיף 15 לחוזה החכירה, אחרת - בעקבות החשש הבולט שהעלה בפניהם מר צידון בסמוך לאחר חתימת החוזים - ניתן היה לצפות כי התובעים יתרעמו בפני בא כוחם מדוע לא הבהיר להם אודות סעיף 15 עובר לחתימת החוזים. בוודאי שבחירתם לא לפנות אליו כלל אינה מובנת. להבדיל מעניין זה, הרי שבכל הנוגע לעיכובים בהעברת הזכויות על שמם בסמוך לאחר הרכישה, כל התובעים ידעו היטב לפנות לעוה"ד מועלם בנדון (ראו, למשל, סעיף 15 לתצהירו של עוה"ד יונגר; חקירת אליה שמעוני בעמ' 1537 שו' 20-12). מכל מקום, אין חולק כי אף אחד מהתובעים לא התקשר לעוה"ד מועלם או לעוה"ד גורן ולא בדק העניין במשרדי המִנהל, למעט שיחה בודדת שערך מר צידון עם מר דהרי, על אף שזה האחרון איננו משפטן ואינו יכול להעיד על נוסח החוזה ותוצאותיו המשפטיות האפשריות.
מר שמעוני הודה כי סבר בשעתו, בשנת 2012, כי "יש סיכוי... זה יכול להיות" (שם, עמ' 1539 לפרו' שו' 9-7), שהמִנהל ייקח את הקרקע חזרה לרשותו. חרף האמור, התובעים הסתפקו בבירור העניין מול מר דהרי "וביטלנו את זה" (שם, שו' 21).
לצד דבריהם של מר צידון ומר שמעוני, אף עוה"ד יונגר טען בתצהירו, "לאחר מספר חודשים הגיעו לאוזניי שמועות כי יש אפשרות שבמקרה של שינוי ייעוד תשוב הקרקע למנהל, אולם נדמה לי שאליה מסר לנו ששוחח עם דהרי והנ"ל מסר לו כי זה לא רלוונטי למקרה שלנו ואף הציע לנו לנסות למכור את הקרקע שלנו למתעניינים נוספים" (סעיף 16 לתצהירו). גרסתו של עוה"ד יונגר בנדון מעוררת קושי. כאמור, מר צידון העיד כי לאחר שיחתו עם מר דהרי, אני לא קניתי את זה. הם קנו את זה ואני זרמתי אתם" (שם, 1208 שו' 23-17), וכי "אני הייתי מאוד מוטרד" (שם, עמ' 1210 שו' 22). לאור כך, מר צידון העיד כי הוא רצה לבטל את ההסכם אך יתר התובעים התנגדו לכך (שם, עמ' 1213 שו' 6). בנסיבות אלה, קשה להלום טענת עוה"ד יונגר כי נחה דעתם של התובעים מטענתו העמומה של מר דהרי מקום בו מר צידון עצמו סבר כי אין להישען על דבריו. לכל הפחות, מאחר שבתביעה נטען כי אילו ידעו על סעיף 15 לא היו חותמים על החוזים, ניתן היה לצפות כי התובעים יוסיפו ויבחנו העניין מול עוה"ד מועלם ועוה"ד גורן ובמשרדי רמ"י.