אחר שראו כי טוב, בחלוף כשבועיים ומחצה, ביום 28.8.2011 הגיעו אף התובעת 7, הגב' כרמית שמעוני כהן, ובן זוגה מר אליה שמעוני, למשרדו של עוה"ד מועלם, מצוידים במלוא התמורה במזומן. הגב' שמעוני כהן חתמה על חוזה לרכישת 600 מ"ר בגוש 368 חלקה 59 והעבירה למר דהרי 120,000 ₪ במזומן. מר דהרי הבהיר לגב' שמעוני כהן כי המוכר דורש שבחוזה יירשם סכום נמוך יותר בסך 21,000 ₪ בלבד. כיתר חבריה התובעים 6-3, אף הגב' שמעוני כהן הסכימה לכך.
התובעים 7-3 לא פגשו את עוה"ד גורן מעולם. מכל מקום, לאחר חתימת החוזים נמסרו להם קבלות שהופקו על ידו, בהם פורטו הסכומים שנכתבו בחוזים, להבדיל מהסכומים ששולמו בפועל.
נטען כי עוה"ד גורן ועוה"ד מועלם שימשו באי כוחם של התובעים 7-3 (סעיף 14 לתביעה). עוה"ד גורן ערך את ההסכם, טיפל בדיווח לרשויות המס ופעל לרישום החלקות על שם התובעים. עוה"ד מועלם אמר לתובעים כי יטפל בעניינים המשפטיים של העסקה יחד עם עוה"ד גורן המוֹכֵר. נטען כי למיטב ידיעתם, לאחר חתימת החוזים שילמו התובעים לעוה"ד גורן "תשלום שכ"ט עו"ד עבור הייצוג בעסקה" (שם, סעיף 14), לבד מהסכומים ששילמו לו עבור רכישת חלקות הקרקע (ראו גם האמור בסעיף 6 לכתב התשובה שהגישו התובעים).
עילות התביעה המשותפות
על יסוד כל האמור, טענו כלל התובעים כי בדרך הילוכם פעלו הנתבעים בחוסר תום לב ובהטעיה בכך שהסתירו מהם את הוראת סעיף 15 לחוזה החכירה, דהיינו, את זכותו של המִנהל לבצע השבה של הקרקע במקרה בו ישונה ייעוד חלקות הקרקע.
כן טענו התובעים כי אין בעובדה שעוה"ד גורן לא פגש את מרביתם כדי לחלצו מציפורני הטעייתם כהגדרת המונח הטעיה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). זאת, מאחר שלפי סעיף 15 לחוק החוזים, ניתן לייחס הטעיה גם כאשר המטעה הוא "אחר" מטעמו של השולח. הטעיה זו עולה "אף כדי מרמה והונאה, ובוודאי רשלנות רבתי" (סעיף 26 לתביעה).
התובעים הוסיפו וטענו לעילות משפטיות רבות, ובתוכן טעות, חוזה בלתי חוקי (על רקע סכומי התמורה המופחתים שנרשמו בחוזים לעומת הסכומים ששולמו בפועל), עושק, מרמה (בהיות מחירי חלקות הקרקע גבוהים עשרות מונים לעומת שוויין הריאלי), רשלנות, הפרת חובה חקוקה (על רקע הפרת הוראות מחוק המכר, התשכ"ח-1968), הפרת חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (ביחס למר דהרי, שלפי הנטען לא פעל בנאמנות ובדרך מקובלת ואף היה לו עניין אישי במקרקעין), חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 והפרת כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (ביחס לעוה"ד גורן ועוה"ד מועלם).