לא מצאתי כי בנימוקי התובעים בסעיפים 70יא'-71 לסיכומיהם, יש כדי לשנות החלטתי מיום 17.5.24, בפרט נוכח העובדה כי אין חולק שמכתבים אלו אינם קשורים למקרקעין מושא התביעה. כל תכלית בקשת התובעים להגיש את המכתבים, נועדה לעמוד על קנקנו של עוה"ד מועלם ולחלץ מסקנה כי לא עדכן את התובעים 7-3 אודות סעיף 15 עובר לחתימת החוזים. ואולם, אין ללמוד ממכתבים שנכתבו, ככל שנכתבו, בנסיבות שונות ביחס לקרקעות אחרות, כי בענייננו עוה"ד מועלם לא עדכן את התובעים 7-3 אודות סעיף 15 לחוזה החכירה. אינני נזקק לפרשנויות אפשריות של מכתבים אחרים מקום בו מצאתי עובדתית ליתן אמון בגרסת עוה"ד מועלם בנדון.
הנתבע 3, מר שלומי דהרי
מר דהרי שימש כחוט המקשר בין עוה"ד גורן לבין התובעים 7-3, בהיותו המתווך. מר דהרי הציג כאמור בפני התובעים הללו את מכתביו של סגן ראש העיר והראה להם עסקאות אחרות שנעשו עם רוכשים אחרים. אין ספק כי מהלכים אלו הניעו את התובעים 7-3 להתקשר בעסקאות. על פניו, בכך אין פסול, שכן, תפקידו של מתווך במקרקעין הוא להפגיש בין שני צדדים או יותר לשם התקשרותם בעסקה בזכות במקרקעין (ראו הגדרת המונח "תיווך במקרקעין" בסעיף 1 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996; להלן: "חוק המתווכים"). אומנם, בניגוד לטענתו, שוכנעתי כי מר דהרי הודיע לתובעים מבעוד מועד כי עליהם להצטייד בסכומי כסף במזומן וכן כי לפי דרישת עוה"ד גורן נדרשו התובעים להסכים כי יירשמו בחוזים סכומים נמוכים יותר מאלו ששילמו בפועל (ראו, למשל, עדות הגב' שמעוני בעמ' 1371 שו' 23). ואולם, התובעים יכולים היו להימנע מחתימה על החוזים, ובכל מקרה, אין בדרך הילוכו הנפסד של מר דהרי בנדון משום מצג שווא כלשהו כלפי התובעים. אשר לטענה הנוגעת לסעיף 15, ציינתי לעיל כי מר דהרי לא הסתיר זאת מהתובעים. כמו התובעים עצמם, מר דהרי לא שת ליבו למלוא המשמעות הנגזרת מסעיף 15 לחוזה החכירה, בין משום שאף הוא קיווה שהקרקעות שרכש יניבו את התשואה לה ציפה ובין משום שמדובר בהיבט משפטי שלפי סברתו חוסה תחת כנפי חובת בא כוחם של התובעים. בכל מקרה, כמפורט לעיל, אף אחד מהתובעים לא טען מפורשות כי מר דהרי ידע על סעיף 15 והסתיר זאת ממנו בכוונה.
אכן. אין חולק כי על מתווך חלה חובה לפעול בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת כלפי לקוחותיו, וכי עליו למסור ללקוח "כל מידע שיש בידו בעניין מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך" (סעיף 8 לחוק המתווכים). עת מתווך איננו מגלה ללקוחותיו מידע מהותי, לרבות מידע שלפי הדין, הנוהג או הנסיבות היה עליו לגלותן, ניתן לקבוע כי הפר את הוראת סעיף 8 לחוק המתווכים, כמו גם כי בנסיבות מתאימות הטעה את הלקוחות בדרך של מחדל לפי סעיף 15 לחוק החוזים. ואולם, חובת הגילוי תלויה במערכת נסיבות עובדתית נתונה, ותנאי לקיומה של ההטעיה הוא כי חלה טעות בקרב הלקוחות שהתקשרו בחוזה. טעות כזו "היא הערכה שגויה של מציאות הדברים כהווייתה, ופעולה הננקטת מתוך הנחת קיומה של מציאות מדומה כזו עלולה ללקות בפגם קוגניטיבי במרכבי הרצייה" (סעיף 9 לפסק דינה של כב' השופטת חיות בע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (14.8.08)). במקרה דנא, אינני סבור כי למר דהרי כמתווך היה יתרון על פני התובעים 7-3 בנוגע להשגת מידע תכנוני עדכני, שכן, הוא נסמך על מכתביו של סגן ראש העיר ולא הייתה לו כל סיבה לפקפק בתוכנם של המכתבים או לערוך בירורים מעמיקים יותר. אין למתוח את גבולות חובותיו של מתווך לעבר בדיקה מעמיקה במשרדי המִנהל על מנת לברר פשר הוראת סעיף 15 לחוק החוזים, לרבות באשר לנסיבות אפשרות נטילת הקרקע חזרה על ידי המִנהל או מדיניותו בנדון (ראו עוד: סעיף 43 לסיכומי הנתבע 3).