מר דהרי רצה בוודאי לגרום לכך שהעסקאות ייחתמו על מנת שיקבל מנת חלקו בתיווך העסקה. ואולם, הוא מעולם לא מנע מהתובעים הללו לערוך בירורים נוספים וללמוד על הסיכונים הכרוכים בביצוע העסקאות במשרדי המִנהל או בקרב אנשי מקצוע אחרים. ממילא, כבר קבעתי כי התובעים 7-3 ידעו אודות סעיף 15 לחוזה החכירה כך שאין לומר כי התקשרותם בחוזים נערכה עת סברו בשגגה כי המצג העובדתי שהונח לפניהם עיוות את תמונת הציפיות, או את הסיכונים והשיקולים המסחריים שעמדו לנגד עיניהם עובר להתקשרות החוזית. התובעים 7-3 ידעו כי סעיף 15 לחוזה החכירה קשור בטבורו לתכונה מהותית ומשמעותית של הממכר, אלא שביכרו חרף האמור ליטול סיכון, שסברו כי תשואתו האפשרית בצדו.
בסיכומי הנתבעים 1 ו-4 נטען כי עדותו של מר דהרי הייתה רצופה אי דיוקים. כך, מר דהרי טען בעדותו כי כל התובעים מסרו ישירות את הכספים לעוה"ד גורן, בעוד "אצלי לעולם לא ספרתי כסף ולא נגעתי בכספים וגם לא העברתי כספים" (עמ' 2698 שו' 4-2; ראו עוד: שם, עמ' 2831 שו' 4-3). כן טען מר דהרי כי התובעים שלחו מסרונים לעוה"ד גורן הכוללים את פרטיהם (עמ' 2699 שו' 10-8), וכי התקשרו לעוה"ד גורן (עמ' 2700 שו' 18-17; ראו עוד: פרק 18 לסיכומי הנתבעים 1 ו-4 שחלקו כולל סתירות בעדות מר דהרי וחלקו גדוש בתובנות ומסקנות שאינן מתחייבות). אכן, בחקירתו התקשה מר דהרי להיצמד לאמת במלואה. נעלה מכל ספק כי מר דהרי הודיע לתובעים 7-3 כי עליהם להצטייד בכסף מזומן; כי אמר להם ביום חתימת החוזים כי בחוזים יירשמו סכומים נמוכים יותר מאלו ששילמו בפועל (ראו, למשל, עדות עוה"ד כהן בעמ' 316 שו' 24-17); כי ספר עמהם את הכספים שהביאו; כי התובעים 7-3 לא יצרו קשר עם עוה"ד גורן בדרך כלשהי. במובן זה, ניסיונו של מר דהרי להרחיק עצמו מההתרחשויות העובדתיות מושא התביעה, פרץ את מחסום המציאות העובדתית כהווייתה. ואולם, חרף האמור, עדות שקר זו אינה נוגעת לעניינים מהותיים היורדים לשורש הגנתו ובפרט לליבת התביעה. על כן, אינני סבור כי דרך הילוכו הנפסד של מר דהרי מוביל למסקנה כי יש לחייבו בפיצוי לטובת התובעים.
הדברים הללו נכונים כאמור באשר למערך היחסים שבין מר דהרי לבין התובעים 7-3, ועל אחת כמה וכמה שנכונים הם באשר להתנהלות בין מר דהרי לבין התובעים 2-1. הגב' וישיובסקי הודתה מפורשות, "שלמה דהרי לא היה מעורב בעניין שלנו" (עמ' 1066 שו' 26). אומנם, לדבריה, "התחלנו, אבל אחר כך לא היה לנו כבר יותר עסק עם שלמה דהרי, רק אתך" (עמ' 1067 שו' 6-5; "אתך" הכוונה לעוה"ד גורן - תוספת שלי). עוד הוסיפה כי מי שהציג להם את המגרשים היה מר אבישי ניצן (עמ' 1067 שו' 14-7) וכי כלל לא פגשה את מר דהרי, אלא רק מר אטיאס פגש אותו בתחילת התהליך (שם, שו' 25-15; שם, עמ' 1176 שו' 26-22). לדבריה, "ראיתי אותו בחוץ, לא ידעתי מי זה בכלל" (עמ' 1177 שו' 2-1). כן אישרה כי מר דהרי לא היה מעורב בביצוע הרכישה "בשום דרך" (עמ' 1177 שו' 13-9). כאשר נשאלה האם מר דהרי הראה לה או הציג לה עניין כלשהו הקשור בעסקה, השיבה "כלום, כלום, כלום" (שם, שו' 15) תוך שאישרה כי לא נטל ממנה דמי תיווך (שם, שו' 19-16). עוד הוסיפה כי מר דהרי "הוא הכי טוב" (עמ' 1064 שו' 3) וכי "לא היה לי טענות כלפי דהרי" (שם, שו' 10). להודאה מפורשת זו מצד הגב' וישיובסקי כי מר דהרי "לא היה מעורב בעניין שלנו" (עמ' 1066 שו' 26), מצטרפת טענת מר אטיאס כי לאחר המצגים הראשוניים שערך בפניו מר דהרי, "הבנתי שאני לא מתכוון לרכוש קרקע מאבישי או משלומי" (סעיף 31 לתצהירו) ואף דרש מהם את הוצאות הגעתו לישראל (שם, סעיף 33). הנתבעים 2-1 הודו, אפוא, מפורשות כי למר דהרי אין חלק ברכישת חלקות הקרקע על ידם, ולמעשה, רק לאחר שנודע להם כי עוה"ד גורן הוא המוכר (סעיף 31 לתצהירו), החל מר אטיאס בשיח ישיר מולו שהסתיים ברכישת חלקות הקרקע.