אכן. בהינתן שמקורן של הוראות ההשבה בכללי הצדק והיושר ששורשיהם נטועים בדוקטרינת עשיית עושר ולא במשפט, על עיקרון ההשבה בביטול חוזה מחמת פגם בכריתתו חל גם כלל הפטור המלא או החלקי מהשבה. לפיכך, "במקרים מיוחדים וחריגים" (סעיף 11 לפסק הדין בעניין אברהם פרג') רשאי בית המשפט לסטות מדרישת ההדדיות של ההשבה ולהתאימה לתכלית עשיית צדק יחסי בין הצדדים, ולהביא בכך לתוצאה הוגנת שתאזן בין האינטרסים הנוגדים, ובה בעת, תתיישב עם ערכי יושר חברתי.
התנהלותו המוקדמת, המתוכננת והבלתי ראויה של עוה"ד גורן מחייבת עריכת איזון בין תוצרי ההשבה, כפי שיבואר להלן. לכך יש לצרף את העובדה כי המקרקעין לא נותרו בידי התובעים, כך שאין לומר כי התעשרו שלא כדין, על דרך של קבלת התמורה ששילמו חזרה לידיהם והותרת המקרקעין בידיהם, "בבחינת אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך" (סעיף 43 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית בע"א 4948/13 עו"ד יעקב הרכבי נ' מיכאל אבני; (15.3.2015) להלן: "עניין הרכבי"). שילובם של דברים מלמד כי על אף שאין מדובר בביטול והשבה במובנם הקלאסי, סבורני כי הונחה תשתית לפטור את התובעים מהשבת המקרקעין לידי הנתבעת 4.
אכן. אף התובעים ערים לכך שאין בכוחם לתבוע ביטול והשבה "במובן הקלאסי של השבה" (ס' 75 לתביעה). לפיכך, עתרו לחייב הנתבעים "במובן של הפרש בין התשלום ששילמו התובעים עבור המקרקעין שרכשו ובין השווי האמיתי של המקרקעין שרכשו אילו היה מוצג להם המידע המלא אודות סעיף 15 לחוזה שבין המִנהל ונתבע 1 (כאמור שווי זה מוכח באמצעות חוות דעת שמאי מומחה המצ"ב)" (שם, שם). לאמור, התובעים עתרו לחייב הנתבעים בהפרש בין הסכום ששילמו בפועל לבין העלות האמיתית בו רכשה הנתבעת 4 את הקרקע מן המִנהל. מבלי להידרש לשאלה האם דרישה זו מצביעה על טעות בכדאיות העסקה (הרלוונטית לשאלה האם יש עילה לבטל ההסכם), לטעמי יש מקום לסטות מדרישת ההדדיות של ההשבה ולהתאימה לתכלית עשיית צדק יחסי בין הצדדים, הכל כפי שיבואר בהמשך.
עוד בטרם נפרט כיצד בנסיבות העניין יש לסטות מדרישת ההדדיות של ההשבה, נפרט עמדתנו לגבי הסעדים האחרים להם עתרו התובעים.
דרישת הסעדים החלופיים
לחלופין, עתרו התובעים לפסיקת נזקים לפי שתי דרכים חלופיות: לפי הדרך האחת, חישוב שווי הקרקע נכון למועד הגשת כתב התביעה, "כאילו המִנהל לא יכול להשיבה לעצמו..., כלומר, כאילו אין סעיף 15 בחוזה שבין המנהל ובין נתבע 1" (סעיף 79 לתביעה). זאת, בהתאם לחוות דעת שצורפה לתביעה. לפי הדרך השנייה, פיצוי בגין אובדן הזדמנויות אלטרנטיבי על דרך של חישוב ההפרש בין שווי מקרקעין אחרים "באותו אזור, בבעלות פרטית, בעת הרכישה" לבין שווי אותם מקרקעין "כיום לאחר שינוי הייעוד" (שם, סעיף 82). זאת, מאחר שלפי הנטען "סביר והגיוני" (שם, שם) להניח כי התובעים היו רוכשים חלקות פרטיות באותו אזור, אילו היו מודעים לכך שעל המקרקעין שרכשו מהנתבעת 4 משתרעת הוראת סעיף 15 לחוזה (ראו עוד: טענת ב"כ התובעים בפרו' הדיון מיום 1.6.20, עמ' 5 שו' 31-30). בהתאם לחישובים מושא חוות הדעת שצירפו לתביעה, ולצורכי אגרה בלבד, העמידו התובעים שיעור נזקם על סך 6,600,000 ₪ (יוער בהקשר זה כי בכתב התביעה המקורי שהוגש מספר חודשים לפני כן התביעה עמדה על מחצית הסכום, בסך 3,300,000 ₪).