בהתאם לחלופה השנייה, התובעים עתרו לפצותם בשווי ההפרש בין שווי מקרקעין אחרים "באותו אזור, בבעלות פרטית... בעת הרכישה" לבין שווי אותם מקרקעין "כיום לאחר שינוי הייעוד" (סעיף 82 לכתב התביעה המתוקן). ואולם, לא הוכח כי יש בסיס להשוואה בין קרקע חכורה מהמנהל לבין קרקע פרטית. המומחה מטעם התובעים עצמו אישר כי "בעלות פרטית איננה דומה לקרקע בחכירה" (עמ' 524 שו' 10-8). לא ברור האם התובעים היו רוכשים קרקע פרטית כאשר ערכי הקרקע היו גבוהים משמעותית מהמקרקעין שרכשו מושא התביעה (ראו עמ' 13 לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, אשר צורפה כנספח 10 לכתב התביעה המתוקן).
יתר על כן, ואף בכך העיקר. עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים מלמד כי עסקאות ההשוואה שערך הן ביחס לקרקע חקלאית פרטית במועצה המקומית גן יבנה ולא בעיר אשקלון (שם, שם). אומנם, המומחה מציין כי מדובר במיקום "בסמיכות לנכס נשוא השומה". ואולם, בכל ההערכה, לא ברור מדוע נבחרה להשוואה המועצה המקומית גן יבנה דווקא להבדיל מיישובים סמוכים אחרים במרחק דומה, למשל, העיר אשדוד. המומחה טען כי לא מצא קרקעות פרטיות ללא פוטנציאל לשינוי ייעוד בסמיכות למקרקעין מושא התביעה ולכן בדק בגן יבנה (עמ' 593 שו' 13-9; שם, עמ' 594 שו' 15-9). בכל ההערכה, תשובה זו אינה מניחה את הדעת. לא ברור מדוע דווקא גן יבנה נבחרה על ידי המומחה ולא יישובים סמוכים אחרים. מתשובת המומחה עולה כי לא מצא באשקלון קרקעות פרטיות ללא פוטנציאל לשינוי ייעוד. ככל שכך, ברי כי אין בסיס להשוואה לעומת מחירי קרקעות פרטיות למכירה בגן יבנה. בוודאי שלא ידוע האם בסופו של יום אותם קרקעות חקלאיות פרטיות בגן יבנה עברו שינוי ייעוד, לאיזה ייעוד ומה שווי ההשבחה בפועל.
בכל מקרה, כזכור, התובעים ציינו כי הסיבה המרכזית בגינה החליטו לרכוש את הקרקעות באשקלון, נעוצה בעיקרה במסמכים החתומים שהוצגו להם על ידי סגן ראש עיריית אשקלון, אשר מכוחם הניחו כי שינוי הייעוד הצפוי במקרקעין שרכשו יעלה משמעותית את שוויים. עוה"ד יונגר העיד מפורשות כי המצגים לגבי המקרקעין שרכשו באשקלון לימדו "שהקרקעות ממש עומדות לפני הפשרה" (עמ' 161 שו' 2). הנחה זו תקפה לקרקעות באשקלון בלבד. אין כל מקום להניח כי התובעים, כולם או חלקם, היו רוכשים קרקעות פרטיות במועצה המקומית גן יבנה, בלא שהיה מונח לפניהם מצג דומה לגבי סיכויי שינוי ייעוד באותם קרקעות בטווח הנגלה לעין. בפרט נכון הדבר שעה שהתובעים הודו כאמור בחקירותיהם כי לא ברור כיצד היו משקיעים כספם אילו לא היו רוכשים את הקרקעות באשקלון. לא ניתן להניח כחוכמה שבדיעבד כי כולם היו רוכשים כקבוצה הומוגנית במועצה המקומית גן יבנה. לפיכך, אינני סבור כי התובעים הוכיחו את הנזק שנגרם להם לפי חלופה זו או את התשתית העובדתית לקביעת שיעור הפיצוי בגדרי המקרה דנא.