זאת ועוד. בעניין הרכבי קבע כב' השופט עמית, "מכאן, שבניגוד לפיצוי ההסתמכות ה"קלאסי", פיצוי בגין אבדן הזדמנות חלופית איננו "פיצוי שלילי" במובן הרגיל, שכן הוא מכוון להשיב לנפגע רווחים שנמנעו ממנו כתוצאה ממצג השווא. עם זאת, הוא גם אינו פיצוי בגין ציפיות שכן הוא אינו מבקש להקנות לנפגע רווחים שהיה מפיק אילו מצג השווא היה אמיתי. מכאן, שהפיצוי בגין אבדן הזדמנות חלופית הוא מעין יציר-כלאיים, שרגלו האחת נטועה בפיצויי ההסתמכות ורגלו השניה בפיצויי הקיום" (סעיף 38 לפסק הדין; לדעה לפיה ראש הנזק של אובדן הזדמנויות נכלל במסגרת אינטרס ההסתמכות, ראו עמדת כב' השופט גרוסקופף ברע"א 3510/21 נצר נ' קונפינו (25.8.2021)). כב' השופט עמית הוסיף וקבע בעניין הרכבי, כי "לפיצוי בגין "אבדן הזדמנות חלופית" יש אפוא עיגון עיוני, אך בין התיאוריה לפרקטיקה יש פער, ויש קושי ליישם ולהוכיח נזק היפותטי זה" (שם, שם).
בית המשפט רשאי אומנם לפסוק פיצויים בגין אובדן הזדמנות אלטרנטיבית, תוך תשלום הרווח שנמנע לכאורה מהתובע כתוצאה מההתנהלות הפסולה של הנתבע. ואולם, פסיקת פיצויים כאלה מחייבת זהירות רבה נוכח הקשיים העיוניים והמעשיים, ועל כן, ככלל, פסיקתם תהא במקרים חריגים ובמשורה. בפרט נכון הדבר במקרה דנא שעה שטענת התובעים לאובדן הזדמנות אלטרנטיבית נטענה באופן כללי, כחוכמה שבדיעבד, בלא שהובאה כל ראיה כי מי מהם - ובוודאי כולם גם יחד - היו נוהגים כך בזמן אמת. ההנחה כי התובעים היו רוכשים קרקעות פרטיות ביישוב אחר, היא בגדר טענה היפותטית, וממילא לא הוצגו נתונים לגבי עליית ערך המקרקעין בגן יבנה.
ברע"א 378/96 וינבלט נ' בורנשטיין, נד(3) 247 (2000), נדרש בית המשפט לטענות המערער אשר בחר להשקיע את כספו בניירות ערך של חברה מסוימת, על יסוד מעשי תרמית נטענים ומצגי שווא ביחס למצבה של החברה. השאלה שעמדה להכרעה באותו עניין הייתה האם התובע זכאי לפיצוי על רקע טענתו כי איבד הזדמנות אלטרנטיבית להשקעה. בית המשפט קבע שככלל הדין מכיר בזכותו של נפגע ממעשה תרמית לקבל סעדים שיגנו על אינטרס ההסתמכות שלו. ואולם, אחר מעשה תמיד יוכל משקיע להצביע על ניירות ערך אחרים אשר ביצועיהם עלו על אלה של נייר הערך שרכש ועל השקעות אלטרנטיביות אשר הניבו רווחים העולים על התשואה שנתקבלה על השקעתו, אלא שמלכתחילה אין למשקיע כל ודאות שהשקעה בנייר ערך זה או אחר תצמיח לו רווח בכלל, או רווח העולה על הרווח שהפיק בפועל בפרט. בהקשר זה נקבע, "לא די בכך שהמשקיע יצביע על כך שבעת שביצע את החלטת ההשקעה שלו היו קיימים ניירות ערך אלטרנטיביים, שבדיעבד הסתבר כי היו רווחיים יותר, כדי להקים את זכותו לפיצוי בשל אובדן השקעה אלטרנטיבית. כדי לבסס קיומו של נזק מן הסוג של אובדן השקעה אלטרנטיבית, על המשקיע להראות, שאלמלא מצג השווא ומעשי התרמית, סביר להניח כי היה משקיע את כספו דווקא באחד מאותם אפיקי השקעה אלטרנטיביים שהפיקו תשואה גדולה מזו שקיבל בפועל על השקעתו...". בענייננו, כאשר בוחנים את עמדת כל אחד מבעלי בדין בחקירתו, ניתן לזהות שונוּת משמעותית ביחס לשאלה היכן היו משקיעים אחרת את כספם, אם בכלל, ולכן הניסיון לגזור בתביעה עילה אחידה לגבי כולם, מעורר קושי רב. בכל מקרה, אף אחד מהתובעים לא הצביע בוודאות על קיומה של השקעה אלטרנטיבית מסוימת שעמדה על הפרק בשעתו שהייתה יכולה להניב לו תשואה גבוהה יותר.