כלל העסקאות דווחו כנדרש לרשויות המס, נרשמו הערות אזהרה תואמות, שולמו חובות דמי חכירה ודמי הסכמה, ולאחר מכן החלקות נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם הרוכשים. ממילא, בהתאם להחלטות רשות מקרקעי ישראל (כתוארה היום), התובעים זכאים לרכוש ללא מכרז, כ-20% מהמבונה על החלקות השונות. בחוזים אף נכתב, "הקונה מצהיר כי ראה את הנכס, בחנו בדקדקנות ומצאו מתאים לו מכל הבחינות, כי ידוע לו שהנכס הינו קרקע חקלאית החכורה מהמנהל בהתאם לנסח הרישום הרצ"ב, והוא רוכש אותו על אחריותו הבלעדית על סמך בדיקות ושיקולים עצמאיים משלו, ולא על סמך שום מצג מצד המוכר בכל עניין הנוגע לנכס, לרבות סיכויי הפשרה אם בכלל ו/או השלכותיה. זאת, לאחר שביצע את כל ההתייעצויות שנראות לו, עם כל גורם ו/או רשות... ולא תהיה לו כל טענה מכל מין וסוג שהוא כלפי העסקה ו/או הנכס ו/או המוכר ו/או עו"ד אלון גורן, וכי הוא מוותר על כל טענה של אי התאמה או מום או ברירה מכל מין וסוג הקיימים על פי כל דין..." (סעיף 5 לחוזים שנחתמו עם התובעים 2-1; השוו: נוסח סעיף 5 לחוזים שנחתמו עם התובעים 7-3).
הנתבעים 1 ו-4 הוסיפו וטענו כי התביעה התיישנה, ולמצער כי חל שיהוי ממשי בהגשתה. הורתה של ההתקשרות בין הצדדים נולדה למעלה משבע שנים לפני הגשת כתב התביעה. למעשה, עילת התביעה נולדה בעת חתימת ההסכמים ולא במועד שבו נודע לתובעים כי בדעת המִנהל ליטול מהם חזרה את הקרקע (ראו עמדתם הנוגדת של התובעים בכתב התשובה).
הנתבעים 1 ו-4 הכחישו טענת התובעים לפיה הסכומים שנרשמו בחוזים השונים נמוכים לעומת הסכומים ששולמו בפועל. נטען כי עוה"ד גורן קיבל לידיו רק את הסכומים הנקובים בחוזים ולא מעבר לכך. ככל שהתובעים, או חלקם, שילמו כספים נוספים מעבר לאלה אשר פורטו בחוזים, הרי שכספים עודפים אלו לא הגיעו לידי עוה"ד גורן. כך או אחרת, נטען כי התובעים מעידים על עצמם כי ביצעו עסקאות בלתי כשרות. בהינתן שכך, בהתאם להוראת סעיף 30 לחוק החוזים, חוזה הנגוע באי חוקיות בטל, ואינו דין כי 'מעילה בת עוולה תצמח זכות תביעה'.
כן נטען כי החלטת המִנהל המאוחרת לבצע מהלך כולל ורחב של פדיון קרקעות חקלאיות בהיקף ניכר, היא "חסרת תקדים שלא היה לה אח ורע. מה שלא אירע בתולדות מדינת ישראל במשך כ-70 שנה קודם לכן, לא יכול היה הנתבע לדעת מראש" (סעיף 102 לכתב ההגנה).
אשר להיקף הנזקים הלכאוריים, נטען כי לכל היותר היה בכוח התובעים לעתור להשבת הסכומים ששילמו בגין העסקאות. הסכומים שפורטו בחוות דעת השמאי מטעם התובעים אינם מתייחסים לנתוני היסוד של תביעה זו. זאת, מאחר שענייננו בקרקעות חקלאיות שנמכרו לרוכשים אשר ידעו מראש כי מדובר בקרקעות חכורות מהמִנהל הכוללות סעיף המאפשר פדיון הקרקע במקרה של שינוי ייעוד. לתובעים אף ניתנה האפשרות לבדוק את הקרקע ותכונותיה. הם בחרו לערוך את העסקאות חרף הסיכונים הגלומים בביצוע העסקאות כאמור, מתוך תקווה כי לא יתממשו.