אומנם, אף לגבי חוזה למראית עין, שאיננו מוחלט אלא יחסי (דהיינו, שקיימת חזות חיצונית של חוזה מסוים שמאחוריו מסתתר הסדר שונה בין הצדדים), קיימת מחלוקת בפסיקה האם רשאי בית המשפט לאכוף את החוזה הנסתר שבין הצדדים, דהיינו את ההסכם האמיתי ביניהם, על אף בטלותו של החוזה למראית עין (ע"א 10137/05 אליהו ליברמן נ' תדביק בע"מ (14.08.05, פסקה 16). עם זאת, בע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג(2) 576, 581 (1979)), נפסק בדעת רוב כי הסכם שבו נוקבים הצדדים בסכום תמורה נמוך מזה שהוסכם למעשה, מהווה חוזה בלתי חוקי ולא חוזה למראית עין (כב' השופטים א' ויתקון וד' בכור, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט א' ברק). כב' השופט ברק סבר באותה פרשה בדעת מיעוט כי יש לראות בחוזה מסוג זה חוזה למראית עין, וכי כאשר מדובר במראית עין יחסית (סימולציה יחסית), להבדיל ממראית עין מוחלטת - יש לאכוף את ההסכם הנסתר שבין הצדדים העומד מאחורי ההסכם למראית עין (ראו עוד: ע"א 6667/10 גלית הלוי בר טנדלר נ' דרור קוזניצקי (12.9.2012) - סעיף 31 לפסק דינו של כב' השופט עמית. להלן: "עניין טנדלר"; ת.א. (מחוזי ת"א) 2641/05 מיכאל עמרן נ' עיזבון זכריה אריה ז"ל (26.3.2012); ת.א. (מחוזי חיפה) 62337-05-19 יוסף חוג'יראת ואח' נ' אחמד חוג'יראת ואח' (7.9.2023)).
בענייננו, אפוא, החוזים שנכרתו בין התובעים לבין הנתבעת 4 הם בלתי חוקיים ולא חוזים למראית עין. אי החוקיות שבהם באה לידי ביטוי בהקטנת סכום התמורה על מנת להונות את רשויות המס ולהעשיר את קופת הנתבעת 4 ועוה"ד גורן, ולא הייתה כל תכלית נוספת זולת האמור. מדובר בחוזים בלתי חוקיים, אף אם אי החוקיות היא אינצידנטלית לחוזים. על כן, דינם של חוזים אלו להיות בטלים לפי סעיף 30 לחוק החוזים. במקרה כזה, על פניו, כנגד השבת הסכומים שקיבלה הנתבעת 4 (ועוה"ד גורן) לידי התובעים, חלה על התובעים מנגד חובת השבה לאחר ביטול בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים ולסעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). הבסיס הרעיוני לחובת ההשבה הוא מניעת התעשרות שלא כדין של צד אחד על חשבון משנהו, שכן, עם ביטול החוזה נשמט הבסיס המשפטי להחזקת המשאבים שהועברו (עניין פרוספריטי; ע"א 5267/03 עו"ד סיגל פרג'-גשורי נ' יעל מיטל (18.1.2005) (להלן: "עניין סיגל פרג'-גשורי").
ואולם, כבר עמדנו על כך שהשבת חלקות הקרקע בעין מצד התובעים לנתבעת 4 אינה אפשרית, שכן, המִנהל נטל חזרה את החלקות בהתאם לסמכותו לפי חוזי החכירה. במקרה כזה, לפי סעיף 21 לחוק החוזים על התובעים "לשלם לו את שוויו של מה שקיבל", ולפי סעיף 31 לחוק החוזים בית המשפט רשאי לפטור מהשבה, "אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו" כלשון סעיף 31 לחוק החוזים (ראו עוד: עניין סיגל פרג'-גשורי).