ראשית, כפי שאראה להלן, סכום החוב הכולל שחישבו הנתבעות משקף חריגה מהוראות קוגנטיות של חוק אשראי הוגן, אשר ממילא הסכמת הצדדים אינה יכולה להכשירה.
שנית, כפי שכבר צוין, תוכן הסכמת הצדדים נלמד בראש ובראשונה מלשון ההסכמים, בייחוד בהסכמים מסחריים מעין אלה שכאן, ובהתאם לה יש לערוך את החישובים.
שלישית, אישור בדיעבד של סכום החוב הכולל, כשלא ברור עד כמה הייתה ירידה לפרטי החישוב העומדים ביסודו, שהם עצמם אינם כה בהירים (ראו נספחים 2 ו-4 לתצהיר בעז ברזלי מטעם המלוות), אינו שקול לאמירה ברורה של ועד הקבוצה כי חישובי הנתבעות ביחס לכל סכום וסכום תואמים את ההסכמים בין הצדדים.
- אפנה אפוא לחישוב סכומי החוב. אדרש להוראות ההסכמים, להוראות חוק אשראי הוגן, ולחישובים שערך המומחה מטעם בית המשפט. זאת, תוך התייחסות לטענות התובעים בעניין השלכות החוק, ולטענות הנתבעות בעניין חישובי המומחה.
ה(2)(1) הריבית עבור ההלוואה שניתנה מכוח ההסכם הראשון
- כאמור בפיסקה 6 לעיל, בהסכם הראשון ובתוספת המתקנת אותו הוסכם כי החברה המלווה תעמיד לתובעים הלוואה בסך 628,168 ₪, למשך כשלושה חודשים; כי הריבית עליה תהיה בשיעור שנתי של 15% (סעיפים 4.3-4.2 להסכם); וכי אם הסכום לא ייפרע במועד שנקבע (30.6.15), יחולו ריבית פיגורים בשיעור שנתי של 20% וכן פיצוי בסך 100,000 ₪ (סעיפים 5.1, 7.2.1 ו-7.3 להסכם).
- התובעים טוענים כי הסכם זה כפוף למגבלות הריבית הקבועות בחוק אשראי הוגן שהן קוגנטיות. בסיכומיהן, הנתבעות לא התייחסו לטענה זו, ולא נימקו מדוע אין לקבלה.[11] לפיכך, שיעורי הריבית שנקבעו בהסכם, לרבות ריבית הפיגורים, כפופים למגבלות הקבועות בסעיפים 6-5 לחוק.
- מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עלה כי שיעורי הריבית שנקבעו בהסכם הראשון עלו במידה ניכרת על השיעורים המותרים. ממילא, יש לחשב את יתרת החוב הכולל עבור ההלוואה מכוח ההסכם הראשון בהתאם להוראות החוק, כפי שחישב המומחה.[12]
ה(2)(2) ההלוואה שניתנה מכוח ההסכם השני: ייחוס הסכומים לחלקיה השונים והריביות עבורם
- כפי שכבר צוין בפיסקה 7 לעיל, בהסכם השני הועמדה לחברי הקבוצה הלוואה שהורכבה משלושה חלקים: שני חלקים ייעודיים בסכום של 300,000 ₪ כל אחד; וחלק שלישי שכלל שתי "פעימות" (כלשון ההסכם) - פעימה ראשונה של "מסגרת אשראי" ועלויות בצ"מ לשם הקמת המיזם עד לסיום השלד, ופעימה שנייה של הלוואות נוספות מסיום השלד ועד השלמת המיזם, במקרה שלאחר סיום השלד לא יושג מימון חלופי. הריבית עבור הפעימה הראשונה של החלק השלישי הועמדה על סכום קבוע של 2,700,000 ₪, ויתר שיעורי הריבית פורטו לעיל ויידונו להלן.
- התובעים אינם חולקים על כך שנוכח סכום ההלוואה הכולל, לא חלות עליה מגבלות הריבית הקבועות בחוק אשראי הוגן (ראו סעיף 15(ב) לחוק).[13] עם זאת, לטענת התובעים קיימת אי בהירות מהותית בהוראות ההסכם השני לגבי הריבית בסכום 2,700,000 ₪, ועל כן יש לראות במלווה כמי שהפרה את חובת הגילוי של שיעור הריבית על פי סעיף 3(ב) לחוק. התובעים טוענים כי התרופה לכך היא הפחתת הריבית מאותו סכום נקוב לריבית בשיעור 7%, מכוח סעיף 9 לחוק (ראו סיכומי התובעים בעמוד 5 לתמליל הדיון מיום 18.9.25).
- לטעמי, אין לקבל את הטענה.
סעיף 3(ב) לחוק אשראי הוגן אכן קובע פרטים שונים שעל החוזה לכלול לגביהם "גילוי מלא", ובתוכם "שיעור הריבית, ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועדי פרעון ההלוואה".