ביחס להפרת ההוראות קובע סעיף 4 לחוק כי יחולו בין היתר סעיפים 12(ב) ו-15 לחוק החוזים, וסעיף 9 לחוק מקנה לבית המשפט סמכויות נרחבות לשינוי החוזה ולמתן סעדים אחרים. בין היתר, בית המשפט רשאי "לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין", וכן "לצוות על השבה של כל סכום שקיבל המלווה מן הלווה שלא בהתאם להוראות חוק זה... וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות הענין" (ליחס בין המסלולים השונים ראו ע"א 8222/19 פרץ נ' פאנד, פיסקה 18 (7.12.2020)).
בית המשפט העליון עמד על כך שבהפעלת הסמכות לפי סעיף 9 לחוק אשראי הוגן, יש לשקול שיקולים דומים לאלה אשר נשקלים בהכרעה בשאלת השלכות חוזה בלתי חוקי באופן כללי. לגבי חוזה כזה מקנה חוק החוזים לבית המשפט סמכויות רחבות וגמישות כדי "להגיע לתוצאה המייחסת משקל נאות לאי-החוקיות שבה נגוע ההסכם ועם זאת, עושה צדק בהינתן מכלול הנתונים והעובדות הצריכים לענין" (שם, פיסקה 33). צוין כי יש להתחשב, בין היתר, "במידת הביצוע של החוזה, בדרגת החומרה של אי החוקיות, במידת האשמה היחסית שבהתנהגות הצדדים לחוזה ותום לבם, בהשלכות של הקיום או אי הקיום של החוזה על אינטרסים של צדדים שלישיים ועוד" (שם, פיסקה 32).
- במקרה שכאן, אכן קיימת אי בהירות מסוימת באילו מהוראות ההסכם השני הנוגעות לריבית בגין החלק השלישי של ההלוואה (וראו פרקים ה(2)(2)(3)-(4), פיסקה 75 ואילך להלן).
עם זאת, הרושם הוא שמדובר באי בהירות שנוצרה בשל ניסוח לא מוקפד, ולא בחוסר תום לב; היא תפעל לחובת הנתבעות, כמי שהייתה להן עדיפות בעיצוב תנאי ההסכם (כאמור בהערת שוליים 9 לעיל); ולטעמי דווקא בנוגע לסכום הריבית בסך 2,700,000 ₪, שאותו עותרים התובעים להפחית, לא קיימת אי בהירות, שכן מדובר בריבית בסכום ברור ונקוב.
כמו כן סכום זה של ריבית הוא התמורה המרכזית למלווה, וככזה הוא מרכיב מהותי בהסכם השני; חברי הקבוצה אכן קיבלו את ההלוואה שהריבית משולמת עבורה, בגובה של מיליונים רבים; וגם המיזם הושלם לבסוף, כאשר חבר הוועד מר דוד סיפר כי "נסי ניסים שבסופו של דבר יש לנו בניין" שכן לפני ההתקשרות עם הנתבעות "זה היה ממש דקה... עוד שנייה הבית היה הולך" (עמוד 72 לתמליל הדיון מיום 10.9.25).
אמנם, היה פער כוחות בין הצדדים, בין היתר על רקע קשיי חברי הקבוצה להשיג מימון לצורך הקמת המיזם. עם זאת יש לזכור כי מדובר היה בלמעלה מארבעים חברי קבוצה; שקיבלו שירותים משפטיים מעורך דין ששימש נאמנם; שנטלו מימון חוץ בנקאי, לאחר שניסיונותיהם להשיג מימון אחר לא צלחו; ושהדעת נותנת כי היו מודעים להשלכות מהלך זה, לרבות מבחינת עלויות האשראי. הנתבעות גם הראו כי עבור כל חבר קבוצה העלות הנומינאלית של הריבית בסכום הנקוב שעליו הוסכם עמדה על כ-64,285 ₪, היינו סכום שאינו גבוה משמעותית מן הסכום ששילם כל חבר מראש לתובע 2 עבור ארגון הקבוצה (ראו עדות תובע 2 בעמוד 14 לתמליל הדיון מיום 10.9.25 שורות 36-32, ועדות מר דוד בעמוד 73 לאותו תמליל שורות 22-21).