בנסיבות אלה, גם לו היה נקבע שהופרה הוראת סעיף 3(ב) לחוק אשראי הוגן, איני סבור שהדבר מצדיק ליתן לתובעים את הסעד שלו עתרו, ולהתערב באופן כה ניכר במרכיב מהותי של ההסכם בין הצדדים.
- נוכח האמור, יש לפנות לקביעת שיעורי הריבית על חלקי ההלוואה השונים בהתאם להוראות ההסכם השני, וכן לקביעת הסכומים שייוחסו לכל חלק. לצורך כך אדרש לחישובים שערך המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, ולטענות הנתבעות נגד ההנחות שהניח המומחה לצורך חישוביו.
ה(2)(2)(1) הסכום שייוחס לחלק הראשון של ההלוואה
- על פי סעיף 3.1 להסכם השני, החלק הראשון של ההלוואה אמור היה להיות בסך 300,000 ₪, והוא נועד לפירעון חוב ספציפי של חברי הקבוצה לתובע 6, כששיעור הריבית עבורו הוא 15% לשנה.
- בפועל, הסכום שהועמד לצורך פירעון החוב לתובע זה עמד על 318,000 ₪ (ראו נספח 6 לתצהיר בעז ברזלי מטעם המלוות). המומחה סבר כי בנסיבות אלה את אותם 18,000 ₪ עודפים יש לייחס לחלק השלישי של ההלוואה, ששיעור הריבית עבורו נמוך יותר (ראו פיסקאות 114-113 לחוות הדעת).
- בעניין זה - שגם המומחה סבר שהוא אינו חלק מובהק מן המומחיות המקצועית שלו (ראו עמוד 100 לתמליל הדיון מיום 10.9.25) - עמדתי שונה. הדעת נותנת כי הסכום של 318,000 ₪ הועבר לתובע 6 לאחר שהתברר כי יתרת החוב המעודכנת גדולה במקצת מן הסכום שיועד לשם כך בהסכם השני. מדובר בפער לא גדול, ובנסיבות אלה יש לראות בצדדים כמי שהסכימו שהסכום שעליו הוסכם במקור במסגרת החלק הראשון של ההלוואה יוגדל במעט, וזאת כדי להשיג את המטרה של פירעון מלוא החוב לתובע 6. נראה כי סיווג כלל הסכום שהועבר לתובע 6 במסגרת החלק הראשון עדיף על פני פירוק מלאכותי שלו, תוך ייחוס חלקו לחלק הראשון וחלקו לחלק השלישי אשר נועד בכלל למטרה אחרת של מימון עלויות הבנייה השוטפות.
- 00אין להתעלם מכך שכאשר ביקש המומחה להבין מכוח מה ניתן הסכום העודף, הפנו אותו הנתבעות אל סעיף 3.3.3.1 להסכם, המתייחס לחלק השלישי של ההלוואה (פיסקאות 94-91 לחוות הדעת). אלא שזו לא הייתה עמדת הנתבעות לפני כן, וזו אינה עמדתן כעת. המומחה גם דחה את הטענה, ובצדק (שם). על רקע התשתית העובדתית שאינה במחלוקת, המלמדת כי הסכום כולו הועבר לתובע 6 בבת אחת, איני סבור שהעובדה שהנתבעות טענו בשלב מסוים אחרת, כאשר טענתן לא התקבלה והן עצמן חזרו ממנה, מצדיקה להגיע למסקנה שונה.
- 0לפיכך, החוב הכולל בגין החלק הראשון של ההלוואה צריך לעמוד על 318,000 ₪ בתוספת ריבית בשיעור 15% לשנה.
ה(2)(2)(2) הסכום שייוחס לחלק השני של ההלוואה
- על פי סעיף 3.2 להסכם השני, החלק השני אמור היה להיות בסך 300,000 ₪, והוא נועד למימון עלויות היועצים והמפקח, כששיעור הריבית עבורו היא 15% לשנה.
- בפועל, הנתבעות ייחסו לחלק השני של ההלוואה סך 672,599 ₪ (אם כי לאור הסכום שכלל בעז ברזלי בתצהירו מטעם המלוות, הסכום שיובא בחשבון הוא 663,000 ₪; ראו נספח 5 לתצהיר, אל מול עמוד 3 לתצהיר המתייחס אל "הלוואת יועצים-תשלום מתכננים" ואל "תשלום מתכננים נוספים"; וראו גם פיסקה 129.1 לחוות הדעת).
- המומחה ערך ביקורת על הסכומים שייחסו הנתבעות לחלק זה, והגיע למסקנה כי הסכומים שניתן ליחס לו עולים כדי 253,000 ₪ לכל היותר. המומחה סבר כי את יתרת הסכומים יש לייחס לחלק השלישי של ההלוואה, שכאמור נועד למימון עלויות בניית המיזם באופן כללי, וששיעורי הריבית עבורו נמוכים יותר (פיסקאות 129.3 ו-130 לחוות הדעת). הנתבעות חולקות על עמדת המומחה.
- בשונה מן האמור לעיל לגבי החלק הראשון של ההלוואה, סבורני כי בעניין זה יש לקבל את עמדת המומחה.
ראשית, בעוד שהחלק הראשון של ההלוואה נועד למטרה מסוימת של פירעון חוב לתובע 6, המובחנת מפעולות להקמת המיזם, החלק השני נועד לביצוע תשלום למגוון של יועצים. מדובר במטרה רחבה, ומעצם טיבה ההבחנה בינה לבין "הוצאות הבנייה" שאותן נועד לממן החלק השלישי עלולה להיות עמומה. עמימות זו יש לזקוף לחובת הנתבעות, שכאמור להן הייתה עדיפות בעיצוב תנאי ההסכם השני, ושהן אלה ששלטו על אופן סיווג הסכומים שהעמידו במסגרת ההלוואה מכוחו. לפיכך, סכומים שניתן לסווגם לכאן או לכאן, ושאין לגבי סיווגם הסכמה קונקרטית, יש לסווג באופן שהריבית עליהם תהיה נמוכה יותר.