שנית, בעוד שהחלק הראשון הועבר כחודש לאחר ההסכם השני ובסכום אחד, לחלק השני ייחסו הנתבעות סכומים רבים, שהועברו לאורך תקופה ארוכה ובמקביל לעבודות בניית המיזם, בעיקר לאחר השלמת השלד. במצב זה, שבו באופן שוטף מועברים סכומים הן עבור "הוצאות הבנייה" והן עבור "עלויות יועצים", העמימות הנזכרת מתחדדת, וכאמור יש לזקוף אותה לחובת הנתבעות.
שלישית, בעוד שבחלק הראשון הגדלת הסכום הייתה בסך 18,000 ₪, המהווה 6% בלבד מן הסכום שעליו הוסכם, בחלק זה ההגדלה הנטענת היא בסכום נומינלי של 363,000 ₪, ובהיקף העולה על פי שניים ממה שהוסכם במקור. בנסיבות אלה, ונוכח ההשלכה של ההגדלה על סכומי הריבית, היה מקום שהנתבעות יציגו הסכמה קונקרטית לגביה.
- הנתבעות טענו כי ועד הקבוצה הסכים בדיעבד לייחוס הסכומים לחלק השני, שכן במסגרת הכרטסת הוא אישר את סכום החוב הכולל שחושב על יסוד ייחוס זה (ראו סיכומי הנתבעות בעמוד 29 לתמליל הדיון מיום 18.9.25 שורה 38 עד עמוד 30). עם זאת, כפי שצוין בפיסקה 54 לעיל ביחס לטענה הכללית של הנתבעות בנוגע להסכמת הוועד והשלכתה, הסכמה בדיעבד, וביחס לסכום החוב הכולל, אינה שקולה להסכמה מראש, ובאופן קונקרטי להגדלת חלק זה של ההלוואה, כפי שראוי היה לקבל.
- חישוב הריבית ייעשה אפוא, כפי שקבע המומחה, כך שהחלק השני של ההלוואה יועמד על סך 253,000 ₪ ויישא ריבית בשיעור 15% לשנה. יתרת הסכומים עד לסך 663,000 ₪ תיוחס לחלק השלישי של ההלוואה, ונוכח מועד העמדתם - לפעימה השנייה בו (ראו פיסקה 131 לחוות הדעת וכן עדות המומחה בעמוד 100 לתמליל הדיון מיום 10.9.25, שורות 29-23). יתרה זו תישא ריבית כפי שייקבע להלן לגבי פעימה זו.
ה(2)(2)(3) חישוב הריבית עבור החלק השלישי של ההלוואה - הפעימה הראשונה
- כפי שכבר צוין, סעיף 3.3.1 של ההסכם השני מורה כי הפעימה הראשונה של החלק השלישי כוללת העמדת מסגרת אשראי בסכום מרבי של 25,000,000 ₪ בתוספת 1,250,000 ₪ שהוגדרו כ"עלויות בצ"מ", וזאת לשם תשלום עבור עלויות ביצוע המיזם (סעיף 3.3.1.1). הוסכם כי מועד הפירעון יהיה 30 יום ממועד השלמת השלד, או במועד קבלת מימון בנקאי, לפי המוקדם (סעיף 3.3.1.5), וכי עבור העמדת האשראי תשולם ריבית בסכום נקוב של 2,700,000 ₪ וזאת "לא יאוחר ממועד סיום הפרויקט" (סעיף 3.3.1.2 להסכם). עוד הוסכם כי אם הסכומים שהועמדו לא ייפרעו במועד, הם יישאו ריבית בשיעור 7% לשנה עד למועד התשלום בפועל (סעיף 3.3.1.6 להסכם).
- המומחה ערך את חישובי הריבית עבור רכיב זה של ההלוואה, בהתאם להבנתו את הוראות ההסכם השני. הנתבעות הלינו בסיכומיהן על מספר הנחות שביסוד החישובים, המבוססות על פירוש המומחה את ההסכם: כך בנוגע למועד שהחל ממנו יש לשלם "ריבית פיגורים" עבור סכומי מסגרת האשראי והבצ"מ, אשר לשיטת הנתבעות הוא כבר מהשלמת 40% מהיקף הבנייה ולא רק מהשלמת השלד; כך בנוגע לשיעור ריבית זו, שלשיטת הנתבעות צריך להיות כ-18% לשנה ולא רק 7%; וכך בנוגע למועד שממנו יש לשלם "ריבית פיגורים" עבור הריבית בסך 2,700,000 ₪, שלשיטת הנתבעות הוא כבר מהמועד שבו היה על חברי הקבוצה לפרוע את מסגרת האשראי ועלויות הבצ"מ, ולא רק מסיום המיזם. אתייחס לטענות אלה.
- הטענה הראשונה מופנית כאמור כלפי החלטת המומחה, להוסיף את הריבית הנוספת בגין אי פירעון סכומי מסגרת האשראי ועלויות הבצ"מ במועד (מעבר לסכום הנקוב של 2,700,000 ₪ שהוא הריבית בגין עצם העמדתם מעיקרא), רק החל מחלוף 30 ימים מהמועד שבו הסתיים השלד, במהלך חודש יולי 2016 (למועד זה ראו חשבונות הביצוע מוצג נ/2). המומחה עשה כן נוכח סעיפים 3.3.1.5-6 להסכם.
הנתבעות טענו כי מועד פירעון מסגרת האשראי ועלויות הבצ"מ הקבוע בהסכם שוּנָה, ובהסכמת ועד הקבוצה הועמד על המועד שבו תגיע הבנייה לשיעור של 40% מהיקף הבנייה הכולל (גם אם השלד טרם הושלם). נטען כי מועד זה חל עוד במהלך חודש ינואר 2016 (ראו חשבונות הביצוע הנזכרים), כך שכבר ממנו יש להוסיף את הריבית הנוספת. לטענת הנתבעות, ביסוד השינוי עמדה העובדה שצו הפסקת עבודות לחלק מסוים של המיזם מנע את השלמת השלד, ועל מנת להקטין את העיכוב הוסכם עם ועד הקבוצה כי עבודות הבנייה תימשכנה בינתיים בחלקים אחרים, ובמקביל ישונה כאמור המועד שממנו תשולם הריבית הנוספת.