בכל מקרה, מן הראיות עולה כי לאורך שנות הקמת המיזם נדרשו להתקבל החלטות מהותיות באופן שוטף, ואלה התקבלו בפועל על ידי ועד הקבוצה ולכל הפחות חלקן הוצגו במסגרת קבוצת ווטסאפ של חברי הקבוצה (תכתובות קבוצת הווטסאפ הוגשו ביום 21.9.25; להתנהלות זו ראו בין היתר עדות מר רחמין בעמוד 63 לתמליל הדיון מיום 10.9.25 שורות 34-30, ובעמוד 64 שורות 24-16, וכן עדות מר דוד שם בעמודים 72, 83-81). לא נראה כי מי מחברי הקבוצה הסתייג ב"זמן אמת" מקבלת ההחלטות על ידי הוועד, בפרט תוך עדכון החברים באמצעות קבוצת הווטסאפ, במידה המצדיקה לראות בו כמי שלא השלים עם מצב זה. העובדה שבמסגרת התכתובת העלה מעת לעת מי מן החברים טרוניות מסוימות כלפי הוועד, או ביקש לכנס אסיפה כללית באופן פיסי (וראו למשל את המובאות שבהתייחסות התובעים מיום 16.10.25), אינה מלמדת אחרת.
- נוכח עדותו של מר דוד בנוגע לאסיפה השנייה, אפשר שניתן לראות בחברי הקבוצה כמי שהסמיכו את הוועד להתחייב בשמם בהחלטה מפורשת של האסיפה הכללית, כנדרש בסעיף 9.2.2 להסכם השיתוף (אף אם ההחלטה עצמה לא תועדה בכתב).
- גם אם לא כך הוא, נוכח ההתנהלות הנמשכת בקבוצת הווטסאפ, אפשר שניתן לראות בחברי הקבוצה כמי שבמקום כינוס אסיפה פיסית וקבלת החלטה מסמיכה במסגרתה, הסתפקו בעדכון שיישלח בקבוצת הווטסאפ, שייחשב ככינוס אסיפה כאמור באופן וירטואלי.
- לחלופין, אפשר שניתן לראות בחברי הקבוצה כמי שבהתנהגותם העניקו לוועד הרשאה לקבל בשמם החלטות שונות, וזאת חרף האמור בהסכם השיתוף (אם כי בעניין זה יש ליתן את הדעת לסעיף 23 להסכם השיתוף, הקובע ששינויים בהסכם יהיו תקפים אם ייעשו בכתב וייחתמו על ידי כלל חברי הקבוצה. לשאלת ההשלכות האפשריות של סעיף מעין זה על שינויים שנעשו בדרך שונה, ראו: ע"א (מחוזי ת"א) 52192-03-23 גרבה נ' גומי עין שמר בע"מ (16.1.2024); ת"א (מחוזי י-ם) 49879-01-12 נחמיה נ' גורסד, פיסקאות 34-31 (5.2.2014); ע"א (מחוזי חי') 35450-03-20 עומר אלמוכתאר בע"מ נ' עופר פיתוח והשקעות בע"מ (22.6.20), שבקשת רשות ערעור בעניינו נדחתה ברע"א 5054/20; ת"א (מחוזי מרכז) 54473-12-17 בן לולו נ' אדרי, פיסקה 53 (13.7.2021), שערעור עליו נדחה בהמלצת בית המשפט העליון בע"א 7091/21; גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים, 271 ואילך (מהדורה רביעית, 2019)).
- לחלופי חלופין, אפשר שיש לראות בחברי הקבוצה כמי שהעניקו לוועד הרשאה להתחייב בשמם בפני הנתבעות, וזאת באמצעות התנהגותם כלפי הנתבעות.
סעיף 3(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות), קובע כי הרשאה יכולה להינתן לא רק במסגרת היחסים שבין השולח לבין השלוח, ובמקרה שכאן בין חברי הקבוצה לבין הוועד, אלא גם במסגרת היחסים שבין השולח לבין צד שלישי. הרשאה זו, המכונה "הרשאה חיצונית", נוצרת "במנותק מהשאלה אם התגבשה הרשאה פנימית ביחסים שבין השולח לבין השלוח" (רע"א 5765/02 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' זילברשלג, פיסקאות 22-20 (26.8.2009)). כמו ההרשאה הפנימית, גם ההרשאה החיצונית יכולה להינתן בדרך של התנהגות (סעיף 3(א) שם).