התובעים טוענים כי כתב ויתור הטענות, שנחתם על ידי חברי ועד הקבוצה והקבלנית ביחס לטענות ההדדיות בגין העיכוב בהשלמת המיזם (פיסקה 12 לעיל), נחתם בלא שהוועד הוסמך לכך על ידי חברי הקבוצה, ועל כן הוא אינו מחייב אותם.
- טענה נוספת שמעלים התובעים נוגעת לשערוך הסכומים מתום המיזם ועד עתה. התובעים טוענים כי אין לזקוף נגדם את הימנעותם מלשלם סכומים על חשבון החוב, ואין לחייבם בריבית עבור השנים שחלפו, שכן הם ניסו לקבל מן הנתבעות פירוט בנוגע ליתרת חובותיהם כדי שיוכלו לפורעה באמצעות מכירת דירותיהם או נטילת הלוואה שתובטח בשעבוד, אולם הנתבעות התנהלו כלפיהם בשרירותיות, מסרו להם סכומים מופרכים לצורך הסרת השעבוד שנרשם לזכותן, ובכך סיכלו את אפשרות פירעון החובות מוקדם יותר. הועלו גם טענות קונקרטיות נוספות.
- הנתבעות טוענות, מצידן, שחבות התובעים מכוח ההסכמים הראשון והשני היא יחד ולחוד עם חברי הקבוצה, ולפיכך על כל אחד מהם לשאת ביתרת החוב הכוללת.
לגבי סכום החוב, נטען כי מכוח סעיף 6.6 להסכם השני, האמור בכרטסת מחייב את התובעים והם אינם יכולים לחלוק עליו. עוד נטען כי בכל מקרה העובדה שחברי הוועד אימצו את עמדת הנתבעות בעניין אופן חישוב החוב מלמדת כי החוב הכולל שנקבע בכרטסת תואם את ההסכמים בין הצדדים. הנתבעות גם הסבירו כיצד עמדתן בנוגע לריביות על הסכומים השונים שהולוו, אשר על בסיסה חושב סכום החוב הכולל בכרטסת, עולה עם הוראות ההסכם הראשון וההסכם השני.
- הנתבעות כופרות באפשרות של התובעים לקזז חוב נטען של הקבלנית אליהם מחובם למלוות, שכן לטענתן מדובר בישויות משפטיות שונות.
עוד טוענות הנתבעות כי התובעים מנועים מלהעלות טענות בנוגע לאיחור במסירה, נוכח כתב ויתור הטענות שמחייב גם אותם.
כמו כן טוענות הנתבעות כי גם לגופו של עניין התובעים אינם זכאים לפיצוי, שכן עיכוב מסוים בהשלמת עבודות הבנייה נבע מגורמים שלא היו קשורים בקבלנית (כגון שינויים בתוכניות או צו הפסקת עבודה שהוצא מטעם רשות העתיקות), ובכל מקרה העבודות הסתיימו כבר בחודש ספטמבר 2017, היינו כארבעה חודשים לאחר המועד שנקבע בהסכם מעיקרא. לפיכך, כך נטען, לכל היותר יכולים התובעים לדרוש פיצוי עבור איחור של חודש אחד בלבד, שכן על שלושת חודשי העיכוב הראשונים הוסכם שלא יינתן פיצוי. הנתבעות מודות כי אישור האכלוס התעכב עוד זמן ממושך, אך לטענתן הגורם לכך היה העובדה שחברי הקבוצה נמנעו מלפתח שטח ציבורי פתוח ("שצ"פ") המצוי בסמוך למיזם, בניגוד לחובתם מכוח מסמכי התכנון והרישוי, וממילא העיכוב רובץ לפתחם. הנתבעות טוענות גם שעיכוב זה גרם לקבלנית נזקים, ושאילולא כתב ויתור הטענות היא הייתה זכאית לתבוע אותם מחברי הקבוצה ובכל מקרה לקזזם מכל חוב שיש לה כלפיהם.
- הנתבעות מוסיפות וטוענות כי לא הייתה הצדקה כלשהי להימנעות התובעים מלפרוע את חובם משנת 2020 ועד היום, ועל כן יש לחייבם בריבית מכוח ההסכמים גם בגין תקופה זו. הועלו גם טענות קונקרטיות נוספות, לרבות הטענה כי לאחר אישור הוועד לכרטסת ביקש תובע 2 עצמו להוסיף לסכום החוב האישי שנקבע לו בכרטסת סכומים שונים, תוך זיכוי חברי קבוצה אחרים באותם סכומים. לפיכך, כך נטען, גם אם ייקבע שכל חבר קבוצה חייב רק בחוב המיוחס לו, החוב של תובע 2 צריך להיות גדול יותר מזה שנקבע בכרטסת.
ד. ההליך
- בקדם משפט מיום 2.2.23 נידונו והוכרעו בקשות שונות שהגישו הצדדים, לרבות בעניין ההליכים המקדמיים. הליך גישור שאליו הוסכם לפנות נקטע בשלב מוקדם. לאחר מכן הועבר ההליך לטיפולי, וניתנו מספר רב של החלטות שנועדו להביא את הנתבעות ליישם את ההחלטה בעניין ההליכים המקדמיים וליתן מידע רלוונטי נוסף, לרבות בנוגע לסכומים שהועמדו כהלוואה לצורך בניית המיזם (ראו החלטות מיום 12.9.23 ועד יום 6.12.23).
- בהמשך הגישו הצדדים ראיות. בעקבות זאת הוריתי על מינוי רואה חשבון כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו הן בשאלת גובה החוב הכולל למלוות והן בשאלת ההפרדה בין הנתבעות לבין עצמן, ובינן לבין יתר הגורמים המעורבים במימון ובביצוע המיזם (החלטות מיום 4.7.24 ומיום 23.7.24). המומחה הגיש חוות דעת (שטיוטה ממנה אף הועברה להערות הצדדים לפני הגשתה). במסגרת חוות הדעת גם ערך המומחה חישובים בנוגע לסכומי החוב המגיעים למלוות לשיטתו, לפי הוראות ההסכמים והדין בנוגע לריביות על סכומי ההלוואות.
- יצוין כי התנהלותן הדיונית של הנתבעות דרשה ליתן מספר רב של החלטות, ולא אחת עוררה קשיים: כך לעניין מימוש ההחלטה בדבר ההליכים המקדמיים, כאמור לעיל; כך לעניין הגשת בקשות שלא היה להן כל מקום (ראו החלטות מיום 7.2.24); כך לעניין העברת מסמכים למומחה (החלטות מיום 12.12.24 ומיום 18.12.24); וכך לעניין שורת בקשות שהגישו הנתבעות בשלב מאוחר לתיקון כתב הגנה, לעריכת הליכים מקדמיים מחדש, להעדת עדים ועוד (ראו שורת החלטות שניתנו בקדם המשפט מיום 4.6.25).
- מכל מקום, בסופו של דבר ביום 10.9.25 נשמעו העדויות. מטעם התובעים העידו תובעים 3-1, וכן עו"ד עופר נווה ששימש כנאמן של חברי הקבוצה. מטעם הנתבעות העידו בא כוח נתבעות 2-1 עו"ד בעז ברזלי,[5] מר נחום רחמין שהיה מעורב ביצירת הקשר בין חברי הקבוצה לבין הנתבעות ובקידום עבודות הבנייה עצמן, וכן חבר ועד הקבוצה מר אשכול דוד. כמו כן לבקשת הנתבעות נחקר המומחה מטעם בית המשפט.
- סמוך לאחר שמיעת העדויות עתרו התובעים להגיש ראיה נוספת, שהיא תכתובת שהתנהלה בקבוצת הווטסאפ של חברי הקבוצה, ושלטענתם לימדה שוועד הקבוצה לא הוסמך לחתום על כתב ויתור הטענות בשם חברי הקבוצה. בהמשך הוסכם כי הראיה הנוספת תתקבל; כי הנתבעות תוכלנה להתייחס לעולה ממנה; וכי התובעים יוכלו להתייחס לטענות הנתבעות. מנגד, התובעים ויתרו על טענות שהעלו נגד עצם הגשת כתב ויתור הטענות כראיה (עמוד 22 לפרוטוקול המוקלד מיום 18.9.25).
הסיכומים נשמעו ביום 18.9.25, ולאחריהם הוגשו ההתייחסויות לראיה הנוספת.
- להשלמת התמונה יצוין כי ההליך בעניינו של תובע 5, שהיה אחד מחברי הקבוצה אשר חתמו על ההסכמים הנוספים שכללו ויתור הדדי על טענות (פיסקה 14 לעיל), הסתיים בהסכמה עוד ביום 2.1.24.
- עוד יצוין כי לבקשת תובע 1 ניתן סעד זמני המורה על עיכוב הליכים שנקטו נגדו המלוות למימוש המשכנתא הרשומה על המקרקעין לטובת החברה המלווה (נספח 24 לתצהיר תובע 1; החלטה מיום 28.8.22). בעניינם של תובעים 4-3 נוהלו הליכי מימוש כאמור, ובמסגרתם התאפשר להם לפדות את זכויותיהם במקרקעין (ראו ת"א 63357-12-24). מצב הדברים בעניין מימוש זכויותיהם של תובעים 2, 6 ו-7 לא הוברר לאשורו, אם כי ניתן היה להבין שזכויותיהם במקרקעין מומשו.
- בתום הסיכומים ניתנה לצדדים שהות לנהל מגעים. למרבה הצער, ביום 24.11.25 הודע כי מגעים אלה לא צלחו. לפיכך, יש להכריע בתובענה.
ה. דיון והכרעה
- לשם קביעת גובה חובו של כל תובע לנתבעות, נדרש להכריע במספר עניינים:
ראשית, יש לדון האם חובם של התובעים למלוות הוא "יחד ולחוד" עם יתר חברי הקבוצה, כטענת הנתבעות, כך שהתובעים חבים ביתרת החוב הכוללת; או, שכטענת התובעים, יש לערוך חישוב פרטני בנוגע לחובו של כל חבר בפני עצמו.