"כך גם לא מצאנו ממש בטענת מר אילוז, כי על פי סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, משההצעה להמשך העסקה לא הופנתה אליו שלושה חודשים עובר לסיום הסכם ההעסקה לשנים 1995 - 1996, הרי שהמדובר בפיטורים המזכים בפיצויי פיטורים. משמר אילוז נענה להצעה להמשיך בעבודתו בשורות הפועל באר שבע כעוזר מאמן, אין לומר כי הוא פוטר.
יתכן, שבמקרה בו המעסיק מציע לעובד להמשיך בעבודתו ימים ספורים בלבד לפני סיום העסקתו בהסכם לתקופה קצובה, והעובד מסרב להצעה כיוון שבדלית ברירה התחייב כבר לעבוד במקום עבודה אחר, ימצא בית הדין את העובד זכאי לפיצויי פיטורים, בנסיבות העניין. אך אין זה המקרה שבפנינו, בו הוצע למר אילוז להמשיך לעבוד והוא בחר לעשות כן. בנסיבות אלו, אין עסקינן בפיטורים, וכך אף נפסק בעבר: "חוזה עבודה לתקופה קצובה פג אמנם בתום התקופה המוסכמת, אולם, משנעשה הסכם חדש... רואים את קיומם של יחסי עובד-מעביד כמקשה אחת לגבי שתי התקופות. כך, למשל, לא קמה זכאות לפיצויי פיטורים, מכוח סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, בגין התקופה שנסתיימה, ומאידך גיסא, משבא החוזה החדש לסיומו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים - הזכאות היא לשתי התקופות גם יחד." (הדגשה הוספה - א.א.)
בקביעה האמורה מגולמת בעיקרו של דבר שאלת הקשר הסיבתי לאי חידוש החוזה. בענייננו, לפי קביעת בית הדין האזורי בה לא התערבנו ההצעה לחידוש החוזה באותם תנאים לא נמסרה במועד שנקבע לכך בסעיף 9(ב) לחוק פיצויי פיטורים, אלא הרבה יותר מאוחר (חודש יוני 2022 או לכל המוקדם בתום העונה בחודש מאי 2022) בדיוק כפי שארע בשנים קודמות. אלא שעמוס לא טען בזמן אמת נגד עיתוי ההצעה, שכאמור תואם את האופן בו נהגו הצדדים בפעמים קודמות, והוא גם לא טען כי הוא לא נענה להצעה בשל שינוי נסיבות שחל מאז שלא קיבל במועד את ההצעה לחידוש ההסכם (למשל ומבלי למצות, כי כבר חתם על הסכם עם קבוצה אחרת). סרובו להצעה היה נעוץ ברצון (הלגיטימי) לשדרוג שכרו. בנסיבות אלה ובמיוחד בהנתן האופן בו נהגו הצדדים במשך השנים, ניתן להגיע למסקנה כי עמוס הסכים בדיעבד ל"הארכת המועד" לקבלת ההצעה לפי סעיף 9 לחוק. לפיכך, אי חידוש החוזה נובע מעמדתו האישית והלגיטימית של עמוס, אך בנסיבות העניין הוא אינו יכול להבנות מהוראת סעיף 9(ב) לחוק פיצויי פיטורים.
- לאור האמור, ערעורה של מכבי נתניה נגד חיובה לשלם לעמוס פיצויי הפיטורים מתקבל ומבוטל חיובה בפסק הדין האזורי לשלם לו פיצויי פיטורים. אין באמור כדי לגרוע מחובתה של מכבי נתניה לשחרר לטובת עמוס את ההפקדות לקרן הפנסיה, ככל שלא שוחררו עד כה.
- א.3.ב. עניין זובאס
- בבית הדין האזורי טענה בני יהודה שתי טענות: האחת, נוגעת לעצם תחולת החוק בעניינו של זובאס; השנייה, נוגעת לכך שלזובאס הוצע חוזה להאריך את העסקתו בקבוצה וזה סירב להצעה.
- אין בידנו לקבל את טענתה הראשונה של בני יהודה לפיה סעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים עצמו אינו חל על שחקני הכדורגל, במובחן מהטענה הנוגעת לעיתוי ההצעה לחידוש ההסכם (סעיף 9(ב)). שעה ששחקן מועסק בחוזה לתקופה קצובה אין סיבה שלא להחיל עליו את סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים. כפי שנקבע בפסיקה סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים "בא למנוע השתמטות מחובת תשלום פיצויי פיטורים על-ידי הזדקקות לחוזים לתקופות קצובות"[38]. תכלית זו נכונה גם לשחקני כדורגל. שעה שאין סיבה שלא להחיל עליהם את הזכות לפיצויי פיטורים, הרי שאין סיבה לאפשר במקרה שלהם "מעקף" של החובה בדמות של חוזים לתקופה קצובה.
- הטענה השנייה נדחתה בבית הדין האזורי תוך שנקבע כי בני יהודה לא עמדה בנטל להוכיח שאכן הוצע לזובאס חידוש החוזה. בסיכומי בני יהודה בבית דין זה היא עמדה רק על טענותיה המשפטיות ביחס לשאלת תחולת החוק בענף הכדורגל בכלל ובעניינו של זובאס בפרט. לכאורה די בכך כדי לדחות את הערעור על קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי. כך או כך, כידוע ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית אלא בנסיבות חריגות אשר אינן מתקיימות בענייננו ומשכך מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי.
- לאור כל האמור דין ערעור בני יהודה בשאלת הזכאות של זובאס לפיצויי פיטורים להידחות. לסכום פיצויי הפיטורים נדרש בהמשך.
- ב. רכיבים נוספים מערעור מכבי נתניה
- ב.1. שימוע
- אכן עת מועסק עובד בחוזים מתחדשים לתקופה קצובה מוטלת על המעסיק החובה לפרט את הטעמים ביסוד כוונתו שלא להאריך את ההתקשרות[39]. יחד עם זאת, לא בכל מקרה שהופרה חובת השימוע מוצדק לפסוק פיצוי בגין הפרתו[40]. בעניינו, בהנתן כי הלכה למעשה, לאחר המועד לקיום השימוע (לפני סוף חודש פברואר 2022), ניהלו הצדדים משא ומתן על המשך העסקתו של עמוס במכבי נתניה אך משא ומתן זה לא צלח - בתחילה בשל סרובו של עמוס להמשיך ולשחק באותם תנאים ובהמשך בשל חזרת מכבי נתניה מההצעה, לאחר שעמוס הסכים לה - רופא הפגם של העדר שימוע בפרק הזמן שקדם לשלושה החודשים לפני סיום העונה. יתר על כן, נזכיר כי בנסיבות העניין הגענו למסקנה כי אין לראות בעמוס כמי שפוטר. כך או כך, לא כל מקרה בו הופרה חובת השימוע מצדיק פסיקת פיצוי. מקרה זה בא בגדר אותם מקרים חריגים בהם לא מוצדק לפסוק פיצוי.
- לאור האמור ערעור מכבי נתניה ביחס לרכיב זה מתקבל ומבוטל חיובה לשלם לעמוס פיצוי בגין הפרת חובת השימוע.
- ב.2. הוצאות
- ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בפסיקת ההוצאות על ידי הערכאה הדיונית, יחד עם זאת בהנתן כי מרביתם המכריעה של חיובי מכבי נתניה לפי פסק דינו של בית הדין האזורי בוטלו בערעור, כך שהפועל היוצא הוא שתביעתו התקבלה בחלקה הקטן בלבד, מצאנו לנכון לבטל את חיובה לשלם לעמוס הוצאות כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי.
- ג. רכיבים נוספים מערעורי זובאס ובני יהודה
- ג.1. "שכר קובע"
- כאמור בית הדין האזורי קבע כי בונוס הנקודות ודמי הכלכלה הן תוספות שכר אותנטיות. ביחס לבונוס הנקודות נקבע כי הבונוס מותנה והזכאות לו אינה נגזרת מעבודתו הרגילה של זובאס. ביחס לדמי הכלכלה נדחתה טענת זובאס לפיה בשל העובדה שבני יהודה סיפקה לו מגורים, רכב ואחזקתו יש בתוספת זו משום מלאכותיות.
- בערעורו טוען זובאס כי יש לכלול שני רכיבי שכר אלו בשכר הקובע לצורך חישוב הרכיבים הבאים: גמול עבודה במנוחה שבועית, דמי חגים, הפקדות פנסיוניות ופיצויי פיטורים. נעיר שאין הגדרה אחידה ל"שכר קובע" וכל "שכר קובע" יש לבחון בהתאם להגדרות הרלוונטיות לזכות הנדונה. לעניינו, נבחן אם יש הצדקה להתערב בקביעות בית הדין האזורי לגבי אופי רכיבי השכר שבמחלוקת.
- ביחס לבונוס הנקודות טען זובאס כי מדובר בבונוס אשר פוצל משכרו באופן מלאכותי כאשר בפועל לא תתכן אפשרות שבונוס זה לא ישתלם במלואו. בונוס הנקודות חושב כך שזובאס יהיה זכאי לסכום של 1,000 ₪ עבור כל נקודה שתצבור בני יהודה עד לצבירה מקסימלית של 44 נקודות בעונת משחקים, קרי בונוס של עד 44,000 ₪ בעונה. הגם שלא הוצג ההסכם שבו נקבע הבונוס, נציין כי התנאים לתשלום הבונוס תוארו על ידי זובאס ובני יהודה לא חלקה על תיאורו. זובאס טען כי לא קיימת אפשרות שקבוצה תצבור פחות מ-44 נקודות בעונת משחקים וכי צבירת נקודות היא חלק מעבודתו הרגילה של שחקן.
- בעניין ביטמן[41] נקבע כי כדי שיראו בתשלום בונוס כבונוס "אמיתי" שאין להביאו בחשבון השכר הקובע (שם, לעניין חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, אך הדברים יפים גם לעניין פיצויי פיטורים) יש לבחון אם התוספת משולמת בגין עבודתו הרגילה של העובד או עבור "מאמץ נוסף" הנדרש ממנו[42]. נציין כי בעניין יוסף[43] נקבע כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעה העובדתית לגבי מהותו של רכיב שכר.
- טענת זובאס לפיה הבונוס היה משתלם לו בכל מקרה נטענה בעלמא ולא הוצגה כל ראיה לתמוך בה. לא מצאנו כי יש בסיס לטענה כי בונוס הנקודות היה משולם בהכרח במלואו בכל שנה או כי לא ניתן שקבוצה תצבור כמות נקודות הפחותה מהכמות המקסימלית לבונוס הנקודות (44 נקודות). בית הדין האזורי קבע כי הבונוס שולם כנגד צבירת נקודות. בהתאם הבונוס שולם בכל חודש בסכומים משתנים בהתאם למספר הנקודות שצברה בני יהודה בחודש הרלוונטי. משהנטל להוכיח כי מדובר ברכיב מלאכותי מוטל על כתפי הטוען לכך ומשזובאס לא עמד בנטל זה[44], דין הערעור בעניין זה להידחות.
- לעניין דמי הכלכלה טען זובאס כי משבפועל שילמה לו בני יהודה עבור מגורים, רכב וכיו"ב הרי שתשלום דמי כלכלה בנוסף אינו אותנטי ותכליתו פיצול מלאכותי של השכר לצורכי התחמקות מתשלום זכויותיו הסוציאליות ולצורכי מס. גם כאן מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי לפיה נטל ההוכחה להראות כי מדובר בפיצול מלאכותי עמד על כתפיו של זובאס וזה לא עמד בנטל זה. בפסק הדין קבע בית הדין כי הרכיב הקבוע בהסכם הוא עבור "Board and economy" כלומר מדובר בתשלום עבור דמי מחייה בכללותם ולא בהכרח בתשלום עבור מגורים או הוצאות רכב ומשכך לא הוכח כי קיימת כפילות בתשלומים באופן המוביל למסקנה כי אין מדובר בהחזר הוצאות אותנטי אלא ברכיב מלאכותי של השכר. לא מצאנו טעמים להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי המבוססת על התרשמותו מהעדויות שלפניו.
- משכך דין ערעורו של זובאס בקשר למהותם של רכיבי השכר הנ"ל להידחות.
- ג.2. הפקדות פנסיוניות
- כאמור בית הדין האזורי, בסעיף 103 לפסק דינו, דחה את טענת זובאס לפיה הוא זכאי להפקדות פנסיוניות לפי שכרו בפועל ולא לפי שכרו עד לשכר הממוצע במשק.
בחוזה העסקתו של זובאס הוסכם כי בני יהודה תפקיד עבורו לביטוח פנסיוני בהתאם להוראות צו ההרחבה הכללי לפנסיית חובה אשר קובע בסעיף 6ג לו כי "חובת הביטוח הפנסיוני תחול על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מעת לעת, הנמוך מבין השניים". זובאס לא הציג כל טעם להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי לגבי תקרת השכר להפקדה, כשלמעשה הוא שב על טענותיו בבית הדין האזורי מבלי להתייחס לפסק הדין שניתן. משכך דין הטענה הנ"ל להידחות.
- לעניין הסכום שנפסק מקובלת עלינו טענת זובאס, טענה לה לא התייחסה בני יהודה, לפיה שגה בית הדין בסכום שנפסק ברכיב זה. אכן מקריאת פסק הדין עולה כי בתחילה מתייחס בית הדין האזורי לסכום של 25,587 ₪, בהתאם לתחשיב המופיע בסעיף 101 לסיכומי בני יהודה בבית הדין האזורי, בעוד שלבסוף נפסק לו סכום של 23,619 ₪ בהתאם לתחשיב בסעיף 55 באותם סיכומים, סעיף אשר נוגע לעניין אחר - הפקדה לפיצויי פיטורים. מעיון בפסק הדין האזורי ובסיכומים הרלוונטיים ניכר כי מדובר בטעות קולמוס.
משכך זובאס זכאי בגין רכיב זה לסך של 25,587 ₪, תחת הסכום הנקוב בסעיף 105 ו- 187(ב) לפסק הדין האזורי.
- ג.3. סכום פיצויי הפיטורים
- אשר לערעור זובאס - לאור קביעותינו לגבי רכיב בונוס הנקודות והחזר ההוצאות, ערעורו בנוגע להבאה בחשבון של רכיבים אלה בשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים נדחה.
- אשר לערעור בני יהודה - לטענתה לאור הוראות חוזה ההעסקה היה מקום לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שכר המינימום, ולחילופין בהתאם לשכר הממוצע במשק כאמור בצו ההרחבה הכללי במשק. גם דין ערעור בני יהודה להדחות, ונסביר:
- אין בידינו לקבל את הטענה לפיה לאור הוראת חוזה ההעסקה את פיצויי הפיטורים יש לחשב לפי שכר המינימום. השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים קבוע בסעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים ובתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964. מדובר בהוראות קוגנטיות שהצדדים אינם יכולים להתנות עליהן (כלפי מטה). לפיכך, בדין חישב בית הדין האזורי את פיצויי הפיטורים לפי השכר שעונה להוראות החוק והתקנות.
- מאותו טעם יש לדחות את הטענה החלופית. זאת ועוד, תקרה של שכר ממוצע במשק רלוונטית לגובה ההפקדות לקרן הפנסיה. לא ניתן לגזור מהוראות צו ההרחבה בעניין השכר ממנו יבוצעו הפקדות לפנסיה את גובה השכר לפיו ישולמו פיצויי הפיטורים לפי חוק.
- ג.4. הפחתת השכר בשל התפרצות מגפת הקורונה
- בית הדין האזורי דחה את תביעת זובאס ברכיב זה תוך שנקבע כי במהלך החתימה על נספח הפחתת השכר הוא היה מיוצג על ידי עורך דין כפי שעלה מעדותו של זובאס עצמו. בנוסף נקבע כי לא הוכח שהופעל על זובאס לחץ לחתימה על הנספח. בית הדין ציין כי הוכח בפניו שבמהלך התקופה הרלוונטית עובר לחתימה על הנספח, בין הצדדים התקיימה חלופת דברים והועברו טיוטות אשר כללו מספר הצעות ומתווים שונים להפחתה בשכר באופן אשר לא תואם הפעלת לחץ שאינו כדין על צד להסכם.
- במסגרת ערעורו שב זובאס על הטענות שהעלה בבית הדין האזורי ביחס לנספח הפחתת השכר ולפיהן חתימתו על הנספח נעשתה תוך כפיה כהגדרתה בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ומשכך, כך נטען, הוא זכאי לתשלום השכר שהופחת לו על פי הנספח.
- כאמור בית הדין האזורי דחה טענה זו משלא התרשם כי אכן "נכפתה" על זובאס חתימה על נספח הפחתת השכר, זאת בין השאר משזובאס היה מיוצג על ידי עו"ד בזמן החתימה, משהצדדים ניהלו משא ומתן עובר לחתימה ומשזובאס לא עשה בסמוך לאחר מכן כל פעולה, לרבות פנייה לערכאה שיפוטית, לצורך קבלת סעד מיידי בדמות קבלת הכספים להם הוא טוען. עילת הכפייה הקבועה בחוק החוזים פורשה בצורה צרה והיא מתייחסת למקרים בהם מופעלים לחצים בלתי חוקיים או לחץ כלכלי פסול[45], מקרים אותם לא הוכיח זובאס. קביעותיו של בית הדין האזורי לעניין זה הן בעיקרן קביעות עובדתיות אשר לא מצאנו מקום להתערב בהן וממילא זובאס לא הציג כל טעם לעשות כן.
- משכך דין ערעורו של זובאס בעניין זה להידחות.
- ג.5. דמי חגים
- כפי שכבר צוין התביעה לדמי חגים עניינה בתשלום עבור עבודה בימי חג, ולא בזכאות לדמי חג בהתאם להוראות צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי הנוגע לכך ועניינו תשלום שכר עבור יום עבודה שלא עבדו בו בשל כך שהוא חל ביום חג.
- סעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948 (להלן - הפקודה), קובע כך:
")א)שבת ומועדי ישראל - שני ימי ראש השנה, יום הכפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות - הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל.