לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומות.
(ב) הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו -
(1) לגבי יהודי - על מועדי ישראל;
(2) לגבי מי שאינו יהודי - על מועדי ישראל או על חגי עדתו, הכל לפי המקובל עליו."
כפועל יוצא מהוראת סעיף 18א(ב) לפקודה, בין היתר, עובד המועסק בימי חגו זכאי להעדר מעבודתו ואם עבד ביום חגו הוא זכאי לקבל גמול כפי שהיה מקבל לו הוא היה מועסק במנוחה שבועית (סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה).
- טרם שנפנה לגוף הערעורים נעיר כי הנטל להוכיח מהם ימי החג המקובלים על העובד מוטל על העובד[46]. מדובר בשאלה עובדתית. בשונה מעניין קיסלגוף, בני יהודה לא חלקה על כך שימי החג המקובלים על זובאס הם ימי החג לפי דתו. גם לא עלתה מפי בני יהודה הטענה לפיה ב"זמן אמת" ימי החג שהיו מקובלים על זובאס היו ימי החג היהודיים שבהם לא עבד (משחק או אימון) וכי אין מקום לשעות לטענה המועלית בדיעבד לפיה ימי החג המקובלים עליו הם אלה לפי דתו דווקא. לפיכך, נקודת המוצא לענייננו היא שימי החג שהיו מקובלים על מר זובאס עת שיחק בבני יהודה היו ימי החג לפי דתו.
- בהתאם לסעיף 18א(א) לפקודה קבעה הממשלה כי ימי החג של בני העדה הנוצרית הם[47]: חג המולד (שני ימים) (חלים בחודש דצמבר - א.א.); ראש השנה והתגלות (חלים בחודש ינואר - א.א.); יום ששי לפני פסחא ויום שני לפסחא (חלים בחודש אפריל - א.א.); עליה שמימה (חל בחודש מאי - א.א.); יום שני לשבועות (חל בחודש יוני, למעט בשנת 2018 בה חל החג בחודש מאי - א.א.). סך הכל 8 ימי חג בשנה (כמו 8 ימי החג לפי הדת היהודית).
- כאמור בית הדין האזורי קבע כי בעד ימי החג הנוצריים בהם עבד מר זובאס (אימון או משחק) - בהתאם לפירוט שהוצג על ידו (למעט לגבי תקופת הקורונה) - לא שולמה למר זובאס תוספת שכר, ולכן הוא זכאי לתוספת בשיעור של 50% משכרו היומי. בית הדין האזורי פסק את הגמול כאמור עבור 30 ימי חג (8 בעד כל אחד משלוש העונות הראשונות, ו- 6 ימים בעד העונה האחרונה).
- לטענת העובד לפיה היה מקום לפסוק לו את הגמול האמור עבור 31 ימי חג, שכן לפי הנטען בית הדין לא פסק גמול עבור החג שחל ביום 21.5.2020 (עליית ישו השמיימה).
טרם שנתייחס לגופה של הטענה נציין כי מר זובאס הצהיר כי עבד (משחק או אימון) בכל אחד מהחגים הנוצריים. בני יהודה לא חלקה על כך. בני יהודה גם לא התייחסה לאותם ימי חג שחלו בימי א'. משכך, נקודת מוצא נוספת לענייננו היא שזובאס עבד בימי החג וככל שהוא זכאי לגמול בשל כך הוא זכאי לגמול עבור ימים אלה.