אשר למספר הימים - כאמור, עבור העונה האחרונה (אוגוסט 2019 - מאי 2020) פסק בית הדין האזורי למר זובאס גמול עבור 6 ימי חג. עיון בפירוט ימי החג שצרף מר זובאס מעלה כי נפסק לו בגין עונה זו תשלום ביתר. שכן בהנתן קביעת בית הדין האזורי להעדר זכאות בעד חגי חודש אפריל (יומיים של הפסחא) בשל הקורונה ובהנתן העדר זכאות לחג השבועות שחל ביום 1.6.2020 (בחודשי יוני זובאס כל לא קיבל משכורת) הוא היה זכאי ל- 5 ימי חג בלבד: יומיים בעד חג המולד (דצמבר 2019), יומיים עבור ראש השנה וההתגלות (ינואר 2020), יום אחד עבור חג העליה השמימה (21.5.2020).
למעשה, לא רק עבור העונה האחרונה פסק בית הדין האזורי לזובאס ביתר, אלא גם עבור שתי עונות קודמות (הראשונה והשלישית), שכן בהנתן כי בחודשים יוני - יולי של כל שנה לא שולם השכר ובהנתן כי חג השבועות חל בחודשי יוני חגים אלו לא היו צריכים לזכות בגמול, לכן לכל היותר הוא היה זכאי לגמול עבור 7 ימי חג בכל עונה. אלא שבני יהודה לא ערערה בעניין זה.
לפיכך, נדחית טענת זובאס לזכאות לגמול עבור ימי חג נוספים.
- עתה נפנה לעצם התשלום. כאמור, בני יהודה סבורה כי בשים לב להקשר התעשייתי ולטענותיה בנוגע למנוחה השבועית זובאס כלל אינו זכאי לתשלום בעד עבודתו בימי חגו, ולחלופין, יש לחשב את הגמול בעד העבודה בימי חגו לפי שכר המינימום. לטענת זובאס הגמול שנפסק לו הוא נמוך וכי הוא זכאי בעד כל יום חג לתשלום בשיעור של 150% ולא בשיעור של 50% כפי פסיקתו של בית הדין האזורי.
- שעה שקבענו כי שכרו של זובאס כלל את הגמול עבור עבודה במנוחה שבועית, הרי שגם הגמול עבור עבודה בחגים, שלפי הפקודה הוא כגמול בעד עבודה במנוחה שבועית, נכלל בשכר. משכך, אין צורך שנדרש ליתר השאלות המתעוררות.
- לאור המקובץ, ערעור זובאס ברכיב זה נדחה ומתקבל ערעורה של בני יהודה כך שחיובה לשלם לזובאס דמי חגים כאמור בסעיפים 172 ו- 187ה' לפסק הדין של בית הדין האזורי מבוטל.
- בשולי הדברים, נעיר מעבר להערה בסעיף 100 לעיל כי ראוי שההתאחדות תסדיר בחוזה ההתקשרות של השחקנים (טופס השחקן) את סוגיית ימי החג המקובלים על שחקנים שאינם יהודיים.
- ג.6. דמי הבראה
- לעניין זה קבע בית הדין האזורי כי ניתן לכלול את דמי ההבראה בשכר אם הוסכם כך במפורש, אולם בענייננו לא הוסכם כך במפורש. בית הדין קבע כי ההסכמה בחוזה ההעסקה לפיה זובאס לא יהיה זכאי לתשלומים נוספים על אלה שנקבעו בחוזה ההעסקה אינה מספקת. בנוסף נקבע כי פיצול מרכיב דמי ההבראה מהשכר שנקבע בחוזה ההעסקה נעשה באופן מלאכותי, ולכן זובאס זכאי לתשלום דמי הבראה בנפרד.
- דעתנו שונה. כבר נקבע כי בשונה מגמול עבור עבודה בשעות נוספות או המנוחה שבועית וחופשה שנתית (לאור סעיף 5 לחוק הגנת השכר) ומפיצויי פיטורים (לאור סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים), ניתן לכלול דמי הבראה כחלק משכרו של העובד ככל וההסכמה לכלול אותם בשכר התקבלה בצורה מפורשת וחד משמעית[48]. אמנם בענייננו, חוזה ההעסקה לא נוקב במפורש בדמי ההבראה. אולם בחוזה ההעסקה נקבע באופן מפורש וחד משמעי כי התמורה המשולמת לזובאס כוללת את כלל זכויותיו וכי הוא לא יהיה זכאי לתשלום נוסף. בכל הנוגע לפיצויי פיטורים, חופשה שנתית וגמול עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית להסכמה מפורשת זו אין תוקף לאור הוראות החוק הקוגנטיות. אולם בכל הנוגע לדמי ההבראה להסכמה מפורשת יש תוקף. השאלה למעשה אינה שאלה של תוקף, אלא של פירוש תוכן ההסכמה. בנסיבות העניין, בהנתן ההקשר הענפי לפיו זובאס לא זכאי לתשלומים שהם מעבר לקבוע בחוזה ההעסקה ובהנתן כי זובאס היה מיוצג בעת חתימת חוזה ההעסקה, אנו סבורים כי ניתן לראות בחוזה ההעסקה של זובאס כהסכמה מפורשת וחד משמעית לפיה למצער יכלל בשכר כל מרכיב שניתן לכלול בשכר, ובכלל זה דמי הבראה. בנסיבות העניין את חוזה ההעסקה של זובאס ניתן לפרש מנקודת מבט של אומד הדעת האובייקטיבי של הצדדים להסכם כמתייחס גם למרכיב דמי ההבראה. למסקנה זו ניתן להגיע גם אם נתעלם (בשים לב לחוסר שליטתו של זובאס בשפה העברית) מהעובדה שבתלושי השכר ניתן ביטוי לתשלום דמי ההבראה, דבר המלמד לכל הפחות על אומד הדעת של בני יהודה.
- לאור האמור דין ערעור בני יהודה בעניין זה להתקבל וחיובה לשלם לזובאס דמי הבראה מבוטל. לאור התוצאה, אין צורך שנדרש לחישוב דמי ההבראה בפסק הדין ולשאלת היקף משרתו.
- ג.7. ריבית והצמדה
- לטענת זובאס שגה בית הדין האזורי משלא קבע כי התשלומים אשר נפסקו לזכותו בפסק הדין יישאו הפרשי הצמדה וריבית. בני יהודה מצידה טענה כי פסיקת הפרשי הצמדה וריבית מסורה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי.
- אמנם נכונה טענת בני יהודה לפיה בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (כנוסחו בעת מתן פסק דינו של בית הדין האזורי), פסיקת הפרשי הצמדה וריבית נתונה לשיקול דעתה של הערכאה אשר נתנה את פסק הדין. אולם כבר נקבע כי במקרה בו לא קיימת התייחסות לרכיב זה יש להניח כי מדובר בהשמטה מקרית. כך לדוגמה נקבע בעניין אוניברסיטת תל אביב[49]:
"כלל הוא כי הפרשי הצמדה וריבית נועדו לשמור על ערכו הריאלי של הכסף שעוכב ולפצות את הנושה על השימוש שעשה החייב בו, ואין בפסיקתם משום 'ענישת הצד החייב'. הם מהווים תרגום חוב שמועד פירעונו חל בעבר למושגי שווי הכסף בעת פירעונו. ככלל, ההצמדה והריבית נועדו להשיג מטרות נבדלות ונפרדות. 'ההצמדה נועדה לשמור על ערכו הריאלי של הכסף' ו'דמי השימוש בכסף היא הריבית'. לפיכך ו'בהעדר נימוקים מיוחדים יש לפסוק ריבית על סכומים המגיעים לבעל דין עבור העבר' בנוסף להצמדה; ו'רק במקרים יוצאים מן הכלל ובנסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת ימנע בית המשפט מלעשות שימוש מלא בשיקול-דעתו' הנתון לו מכוח הדין לפסוק ריבית והצמדה. כאשר פסק הדין אינו מפרט 'כל נימוק מיוחד לאי פסיקת ריבית' אזי 'ההשמטה נעשתה בהיסח הדעת'."
- בעניינו בפסק הדין האזורי אין כל התייחסות להצמדה וריבית ממועד היווצרות העילה ועד למועד התשלום בפועל ומשכך אין לנו אלא להניח כי מדובר בהשמטה מקרית[50]. לאור האמור ובהנתן נוסח חוק פסיקת ריבית והצמדה כנוסחו בעת מתן פסק דינו של בית הדין האזורי ערעור זובאס מתקבל כך:
- לפיצויי הפיטורים בסכום של 168,758 ₪ (סעיף 187 א' לפסק דינו של בית הדין האזורי) יווספו הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה - 1.6.2020, ועד למועד התשלום בפועל.
- לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדה לקרן הפנסיה בסכום של 25,587 ₪ (סעיף 134 לעיל) יווספו הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2018 - אמצע התקופה - ועד למועד התשלום בפועל.
- להפרשי שכר בתלוש חודש יוני 2020 (סעיף 187 ז' לפסק דינו של בית הדין האזורי) יווספו הצמדה וריבית כחוק מהמועד לתשלומם - 1.7.2020, ועד למועד התשלום בפועל.
- לפיצוי בגין הפגמים בתלושי השכר (סעיף 187 ח' לפסק דינו של בית הדין האזורי) יווספו הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דינו של בית הדין האזורי - 5.8.2024, ועד למועד התשלום בפועל.
- ג.8. הלנת פיצויי פיטורים
- כלל הוא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת זה[51]. בשונה מעניין הפרשי הצמדה וריבית, בית הדין האזורי התייחס מפורשות לרכיב זה ודחה את תביעת זובאס לעניין זה[52] תוך שנקבע כי אי תשלום פיצויי הפיטורים נבע ממחלוקת אמיתית בין הצדדים בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים - מחלוקת שיש בה ממש. משכך ומשלא מצאנו כי מקרה זה מצדיק סטייה מההלכה בעניין - דין הערעור ברכיב זה להידחות.
- ג.9. הוצאות
- בערעורו טען מר זובאס כי שגה בית הדין האזורי שעה שלא פסק לטובתו הוצאות (הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד) משתביעתו התקבלה בחלקה. כאמור בית הדין האזורי נימק קביעתו זו, בין השאר, בהתנהלותו הדיונית של מר זובאס ובתוך כך העובדה שתצהירו של מר זובאס לא נחתם ואומת בהתאם לדין וזאת מבלי שדיווח על כך לבית הדין.
- נזכיר כי ככלל אין ערכאת ערעור נוטה להתערב בפסיקת ההוצאות על ידי הערכאה הדיונית וכי פסיקת ההוצאות נתונה לשיקול דעתה[53]. בנסיבות העניין ובהנתן כי ממילא חלק מהסכומים שנפסקו לזכותו בבית הדין האזורי בוטלו בערעור, לא מצאנו מקום לסטות מכלל זה. קביעתו של בית הדין האזורי איננה חורגת ממתחם שיקול הדעת ומקובלת עלינו. משכך דין הערעור של זובאס ברכיב זה להידחות.