לחילופין טענה המנהלת כי חל סעיף 17(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, שכן השחקנים קיבלו מנוחת פיצוי אשר קיימת באופן אינהרנטי בתוך מבנה העסקתם בשל היקף המשרה הנמוך של השחקנים.
- פדיון חופשה שנתית - השחקנים אינם זכאים לפדיון חופשה שנתית שנצברה עבורם משאלה מנצלים את כל מכסת ימי החופשה להם הם זכאים במהלך פגרות עונת המשחקים ובפגרת הקיץ. המנהלת הציגה נתונים אשר מראים לכאורה כי פגרות המשחקים במהלך העונה ולאחריה מסתכמות לכמות ימי חופשה העולה בהרבה על גובה זכאותם של השחקנים.
- פיצויי פיטורים - בעניין זה הצטרפה המנהלת לטענות הקבוצות כפי שהובאו לעיל תוך שציינה כי עצם הגשת התביעה בענייננו מהווה חוסר תום לב קיצוני אשר עשוי לשלול את ההגנות להן זכאי עובד מכוח משפט העבודה.
עמדת ההתאחדות
- בעיקרם של דברים טענה ההתאחדות כי הותרת פסקי הדין שבערעור על כנם ובדגש לקביעות שבהם ביחס לזכאות לגמול עבודה במנוחה שבועית; פדיון חופשה שנתית; פיצויי פיטורים; ודמי הבראה, עלולה להביא לפגיעה ביציבות של ענף הכדורגל בישראל. לטענתה, ענף הכדורגל פועל על פי רגולציה מקומית (בין השאר, של הרשות לבקרה תקציבית) ורגולציה בינלאומית (בשל החברות בארגונים FIFA (עולמית) ו-UEFA (אירופה)) אשר מגבילות את מרחב הפעולה של הקבוצות כמעסיקות באופן המקשה על שינוי פרקטיקות העסקה הנהוגות בקבוצות מזה שנים רבות.
- בין השאר טענה ההתאחדות כי החלת האיסור על שכר כולל אינו אפשרי בענף הכדורגל. תקציבי הקבוצות כפי שמאושרים ברשות לבקרה תקציבית מוצגים בצורה של "עלות העסקה כוללת". משכך לטענתה חוזי העסקתם של שחקני כדורגל צריכים לשקף את כל עלות ההעסקה ולא ניתן לאפשר מצב שבו מעבר לשכר המוצג בחוזים תהיה עלות נוספת, שכן אז יוביל הדבר לחריגה תקציבית, שעלולה לפגוע בפעילותן של הקבוצות הן במישור המקומי והן במישור הבינלאומי.
- גמול עבודה במנוחה שבועית - לטענת ההתאחדות פעילות הענף בימי המנוחה השבועית הינה מושרשת כחלק מהתרבות הישראלית והדבר ידוע לשחקנים עוד מתחילת דרכם בקבוצות הנוער. השחקנים יודעים היטב שהגמול הקבוע בחוזי העסקתם כולל בחובו פיצוי עבור עבודה ביום המנוחה השבועית. בתוך כך הוסיפה ההתאחדות כי השחקנים מקבלים משכורות גבוהות מהממוצע במשק וכי רובם ככולם מיוצגים על ידי סוכנים אשר שותפים לחתימה על הסכמי ההעסקה. משכך לטענתם מדובר בהפרה של הסטטוס קוו הקיים בענף.
בנוסף צוין כי על השחקנים חל סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, שכן הם עובדים "בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי". שכן, שחקן נבחר לקבוצה לא רק בשל יכולותיו האישיות, אלא גם בשל התאמתו למערך קבוצת הכדורגל בעמדה הספציפית בה הוא משחק ולסגנון המשחק הייחודי של השחקן. לחילופין, נטען כי השחקנים מקבלים "מנוחת פיצוי", שכן היקף העסקתם הנמוך כולל בחובו בפועל "מנוחת פיצוי" גבוהה מהדרוש בחוק.
- פדיון חופשה שנתית - נטען כי חוזה העסקה של שחקן נחתם ביחס לעונה ומשכך יש להתייחס לתקופה שבין העונות כתקופה בה השחקנים מנצלים את כל יתרת ימי החופשה לה הם זכאים בדין.
- פיצויי פיטורים - נטען כי מבנה ענף הכדורגל אינו מאפשר החלת הוראות סעיף 9(ב) לחוק פיצויי פיטורים, שכן שלושה חודשים לפני סיום העונה קבוצת הכדורגל לא יכולה לדעת האם בכוונתה להמשיך את ההתקשרות עם שחקן ספציפי. טענה זו מתבססת על כך שבשלב זה של העונה הקבוצה לא יכולה לדעת מה היקף המשחקים שיהיו לה בעונה הבאה (בין היתר, בתלות של השתתפות במשחקים בינלאומיים) ומה יהיה תקציבה לעונה הבאה (בתלות למיקומה של הקבוצה בטבלה בסיום העונה). יתרה מכך ציינה ההתאחדות כי בתקופה של שלושה חודשים ייתכן ושחקן ירד מיכולתו או ייפצע באופן אשר עשוי להשפיע על ההתקשרות איתו.
- דמי הבראה - נטען שהכללת דמי הבראה כחלק מהשכר היא פרקטיקה מותרת ולגיטימית ושאינה אסורה בהתאם להוראות חוק הגנת השכר.
עמדת ההסתדרות
- בפתח הדברים טענה ההסתדרות כי אין מקום לבצע הבחנות בין שחקני הכדורגל לבין קבוצות עובדים אחרות, לא בשל שכרם ולא בשל כל סיבה אחרת. בתוך כך ציינה ההסתדרות כי לא כל שחקני הכדורגל זכאים לתנאי שכר גבוהים, שכן שחקני הליגות הנמוכות זכאים לתנאים פחותים בהרבה מאלו שבליגות הבכירות.
- סעיפי היעדר תביעות ושכר כולל פיצויי פיטורים עליהם מסתמכות הקבוצות חסרי תוקף משפטי. מדובר בסעיפים שמשמעם ויתור על זכויות קוגנטיות, דבר אשר אינו אפשרי וכבר נקבע כי דינם של סעיפים אלה בטלות, בעיקר כאשר מדובר בהוראה לפיה חישוב הזכויות יעשה לפי שכר המינימום ולא לפי השכר כהגדרתו לגבי כל זכות.
- הטענה לחלות סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה דינה להידחות. בהתאם לפסיקה החלת הסעיף צריכה להיעשות בצמצום. כך או כך, בשים לב לאופן שבו פירשה הפסיקה את הוראות הסעיף ובין השאר הדרישה לבכירות, אחריות מיוחדת, יכולת קבלות החלטות עצמאית וכיו"ב, אין מקום להחיל בענייננו את הוראות הסעיף.
- ביחס לטענה כי אין להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה על השחקנים, טענה ההסתדרות באופן כללי כי מדובר בהוראות חוק קוגנטיות אשר אין ברגולציה הקיימת בענף, בשכרם הגבוה של שחקנים מסוימים ובעובדה כי מדובר בפרקטיקות נוהגות בענף, כדי לשנות מתחולתן של הוראות החוק, אשר כאמור לא ניתן להתנות עליהן.
- גם ביחס לתחולת הוראות סעיף 9(ב) לחוק פיצויי פיטורים טענה ההסתדרות כי אין מקום לחרוג מהקבוע שם בשל "ההקשר התעשייתי". לטענתה גם בשים לב לתכליות החוק אשר נועדו למנוע יכולתם של מעסיקים להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, הרי שיש להחיל את הוראות החוק.
- ביחס לשאלת פדיון חופשה שנתית תמכה ההסתדרות בנקבע בפסקי הדין מושא הערעורים שבפנינו.
דיון והכרעה
- לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכתב ובעל פה ולכלל החומר שבתיקים, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעור מכבי נתניה להתקבל; דין ערעור בני יהודה להתקבל בעיקרו, למעט בכל הנוגע לזכאותו של זובאס לפיצויי פיטורים; ודין ערעור זובאס להדחות בעיקרו, למעט בכל הנוגע לפיצוי בגין אי הפקדה לקרן הפנסיה ולסוגיית ההצמדה והריבית, זאת כפי שיפורט להלן.
- כאמור בפתח פסק הדין, זה יהיה הילוכה של הכרעתנו: תחילה נתייחס לרכיבים המשותפים: גמול עבודה במנוחה שבועית; פדיון חופשה שנתית; זכאות לפיצויי פיטורים. בהמשך נדון ברכיבים הפרטניים.
- א. רכיבים המשותפים לשתי התביעות
- א.1. גמול עבודה במנוחה שבועית
- א.1.א. תחולת החוק על השחקנים
- א.1. גמול עבודה במנוחה שבועית
- חוק שעות עבודה ומנוחה הוא מחוקי המגן הראשונים שחוקקו ותכליתו המרכזית "היא להבטיח כי יתקיים איזון ראוי בחייו של אדם בין השעות שאותן הוא מקדיש לעבודתו לבין שעות הפנאי. החוק יוצא חוצץ נגד המגמה הרווחת בשוק העבודה, של עבודה לאורך שעות ארוכות ביותר, ומבקש לשמור על כבודם של העובדים"[2]. האיזון הראוי בין עבודה לבין פנאי נוגע הן להגבלת היקף שעות העבודה היומיות או השבועיות והן להגבלת מספר ימי העבודה בשבוע כדי להבטיח לעובד יום מנוחה שבועית, שהיא זכות יסודית לאדם העובד עוד ממקורותיו[3].
- השגת תכליותיו של החוק נעשית "בשתי דרכים: הדרך האחת - עונש של מאסר או קנס על העבריין; הדרך השניה - הטלת מעמסה כלכלית שתביא לכך שהעבדה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית תהיה בלתי כדאית מבחינת יציאות עבודה, כך שיעבידו בשעות נוספות ובמנוחה השבועית רק עת קיים הכרח תפעולי לנהוג כך. גמול שעות נוספות ו'גמול עבודה במנוחה השבועית' הם אחד הביטויים לדרך השניה. תוצאת לוואי מאלה הוא שכר מוגדל לעובד"[4].
- בסעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה נמנו שישה סוגי עובדים שהוחרגו ממנו, וכך נקבע בסעיף:
"חוק זה אינו חל על העסקתם של: