(1) שוטרים במשטרת ישראל, וכן כל מי שנמנה עם שירות בתי הסוהר;
(2) עובדי המדינה שתפקידם מחייבם לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות;
(3) יורדי ים ועובדי דיג;
(4) אנשי צוות אויר;
(5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;
(6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם."
- הקבוצות טוענות כי בנסיבות העניין יש לראות בעמוס ובזובאס כמי שעונים על הסיפא של סעיף קטן (5) שעניינה עובדים "בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי". נטען כי נוכח אורחות החיים להם מחויבים השחקנים, העובדה כי הם נבחרים לקבוצה באופן אישי בשל התאמה זו או אחרת, יש לראות בהם כמי שתפקידם דורש מידה מיוחדת של אמון אישי.
- תחילה נזכיר כי לפי פסיקתו המשורשת של בית הדין, החריגים לחוק יפורשו בצמצום "כך שפחות עובדים יוצאו מתחולת החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק"[5]. אשר לסכסוך קיבוצי (5) נקבע כי כל תפקיד של עובד דורש מידה של אמון אישי, וכי החריג מתייחס לתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי[6]. המבחן לקיומה של מידה מיוחדת של אמון אישי אינו סובייקטיבי, אלא אובייקטיבי[7]. הסממנים העיקריים המאפיינים תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי סוכמו בעניין אגרון[8] כך: בכירות או שותפות למידע מיוחד או רגיש או אחריות מיוחדת המלווים שכר גבוה התואם את האמון האישי המיוחד ואת השעות המרובות ולעיתים הבלתי שגרתיות הנדרשות מהעובד; עצמאות בקבלת החלטות חשובות, יכולת ליזום פעולות וסמכות לתת הוראות לעובדים אחרים.
- לשאלה האם יש הצדקה להחריג מתחולת החוק את הכדורגלנים, ולו בליגות המקצועניות הבכירות, יש פנים לכאן ולכאן. מחד גיסא, ספק אם כדורגלן כאמור עונה על החלופה של מידה מיוחדת של אמון אישי (או חלופה אחרת בסעיף 30 הנ"ל). אמנם לרוב שכרם של אלה יכול ויחשב לשכר גבוה. אולם שכר זה הוא פרי כוחות השוק של כישוריו האישיים ולא של התפקיד. בנוסף, לכאורה ועל פני הדברים אין הוא שותף למידע רגיש או מיוחד, אין הוא נדרש לעצמאות בקבלת החלטות חשובות, אין לו יכולת ליזום פעולות או סמכות לתת הוראות לעובדים אחרים וכיוצ"ב מהסממנים המאפיינים מידה מיוחדת של אמון אישי.
- מאידך גיסא, מדובר בענף ייחודי הנתון לרגולציה משמעותית - לא רק לרגולציה מקומית (ההתאחדות) המופעלת מכוח חוק הספורט, תשמשפט חוזר - 1988, אלא גם לרגולציה בינלאומית (אירופאית ועולמית) המתפרשת גם על החיים שמחוץ לעבודה. כל אלה, הסדירו כללים קפדניים שנועדו, בין היתר, לשמור על בריאותו ורווחתו של השחקן. לפי הנטען, שמירה על כללים אלה טעונה מידה מיוחדת של אמון אישי. זאת ועוד, הוסדרו גם כללים למנוחה שבועית ועונתית, העונים על התכליות של חוק שעות עבודה ומנוחה. שכן, היקף העסקתם של שחקני הכדורגל הוא חלקי ביחס להיקפים המקובלים במשק או בעולם להעסקתם של עובדים אחרים - הן בהיבט של יום העבודה והן בהיבט של מספר ימי העבודה בשבוע, כך גם בהיבט של ימי המנוחה במהלך השנה.
- נציין כי במקרה אחד, יחיד ומיוחד הוכרה האפשרות להחריג עובדים מתחולת החוק על אף שאין הם באים בגדרם של איזה מסוגי העובדים שנמנו בסעיף 30 לחוק. בדיון נוסף בית דין גבוה לצדקגלוטן נדונה שאלת תחולת החוק על מטפלים סיעודיים (בעיקרו של דבר אזרחים זרים) המתגוררים בביתו של המטופל הסיעודי. בית הדין הארצי קבע באותה פרשה כי העובדים הנ"ל באים בגדרם של סוגי העובדים שהוחרגו מהחוק (סכסוך קיבוצי (5) ו- (6) לחוק)[9]. עתירה של עובדת הסיעוד נדחתה, לרבות לאחר הדיון הנוסף. דחיית העתירה נעשתה לא בשל כך שאותם מטפלים סיעודיים באים בגדר איזה מסוגי העובדים שנמנו בסעיף 30 לחוק, אלא בעיקרו של דבר בשל חוסר ההתאמה של הוראות החוק להעסקת סוג זה של עובדים, ו"במיוחד מאחר שנעשים מאמצים להסדרת הנושא בחקיקה, וכך ראוי". וכך הוסבר מפי הנשיא גרוניס, עימו הסכים רוב ההרכב:
"... בית המשפט העליון לא אימץ את הנמקתו של בית הדין הארצי לעבודה במלואה. פסק הדין [של בית דין גבוה לצדק - א.א.] הושתת על הנימוק כי תבנית ההעסקה הייחודית בתחום הסיעוד אינה עומדת מלכתחילה בקנה אחד עם תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה - הבטחת איזון ראוי בין השעות אותן מקדיש העובד לעבודתו לבין שעות הפנאי שלו. עוד נפסק, כי כפי שמתבקש מדברים אלה, מתכונת העסקה זו אף אינה מתיישבת עם הוראות מרכזיות בחוק, אשר תכליתן הסדרה בסיסית של אורכו וטיבו של יום העבודה ושבוע העבודה. כאלה הן, למשל, ההוראות הקבועות בסעיפים 5-3 לחוק, אשר מגבילות את מספר השעות במהלך יום ושבוע עבודה בהן המעביד רשאי להעביד את העובד. חובת התשלום המוגבר עבור העסקה בשעות נוספות הינה הוראה הנספחת וטפלה להוראות אלה. למעשה, היא כלי שנועד לסייע באכיפת האיסור המרכזי הקבוע בחוק, הוא האיסור על עבודה למשך שעות ארוכות."