תלהמ (י-ם) 17102-05-24 פלונית נ' אלמוני

לפני תביעה בה עותרת התובעת להצהיר כי היא זכאית להיות בעלים של מחצית הזכויות בנכס הרשום על שם הנתבע (להלן - הנכס/הדירה), בהינתן שנרכש במהלך התקופה בה היו ידועים בציבור לטענתה, וכן כוונת הצדדים כי יהיה משותף; עוד עותרת כי לאחר הכרה בזכותה זו יבוצע פירוק שיתוף בדירה. 

1. התובעת גרושה ולה ארבעה ילדים, מנכ"לית בחברת -------; הנתבע רווק ו--- במקצועו. הצדדים שניהם מגיעים מתוך המגזר החרדי.  לצדדים אין ילדים משותפים.
2. הנתבע כהן, ונתון זה הינו רלוונטי לעניינו. הצדדים שניהם הצהירו כי לא יכלו להינשא האחד לשנייה, נוכח האיסור החל על כהן להינשא לגרושה.
3. היכרותם של הצדדים הייתה בשנת 2016, עת התגוררו בשכנות בעיר ----- ונרקמה ביניהם מערכת יחסים. בפברואר 2021 עברה התובעת להתגורר עם ילדיה ב------, ולאחר מספר חודשים, באפריל 2021 עבר הנתבע להתגורר עימם בדירתה השכורה (סעיף 9 לכתב תביעתה סעיף 4 לתצהירה) .
4. בחודש נובמבר 2021, כחצי שנה לאחר מעבר המגורים של הנתבע עם התובעת, רכש הנתבע את הנכס שבמחלוקת, ביישוב --- נכס הידוע כגוש ---- חלקה ---- מאת חברת --------.
5. מדובר בנכס שנרכש לצרכי השקעה, ועלותו עמדה על סך של 1,130,000 ₪. מקורות המימון היו מהון ראשוני של הנתבע בסכום של כ 300,000 ₪ והיתרה שולמה באמצעות הלוואת משכנתה, שנלקחה על ידי הנתבע והחזרה החודשי שולם על ידו.  הדירה הושכרה ודמי השכירות שולמו לחשבונו של הנתבע, אשר אף העיד כי היה פער להשלמה בין דמי השכירות לסכום השבת הלוואת המשכנתא.
6. בסמוך למועד זה אף נטל הנתבע הלוואה מאת הוריו (להלן - ההלוואה). הוריו העבירו לו סכום של 100,000 ₪ כאשר לטענת הנתבע מתוך סכום זה 40,000 ₪ ניתנו במתנה.  בין צדדים מחלוקת לעניין מטרת ההלוואה ואופן השבתה וסוגיה זו תדון בהמשך.
7. הצדדים נפרדו בחודש דצמבר 2023 (נסיבות הפרידה לא פורטו מטעם מי מהם). חודש ימים לאחר הפירוד הוגשה התביעה דנן על ידי התובעת.
8. לתמצות טענת הצדדים, התובעת טוענת שהצדדים היו ידועים בציבור החל מחודש יוני 2016 ועד ליום 00.00.2023 וניהלו משק בית משותף. לטענתה, הנכס נרכש במהלך חייהם המשותפים, מתוך כוונת שיתוף, כאשר התובעת השקיעה את מרצה ברכישה, שיפוץ וטיפול בענייני הנכס כמנהג בעלים והנתבע "נח על זרי הדפנה".  בנוסף, לטענתה, נשאה מחשבונה בהחזרי הלוואה בסכום של 1,300 ₪ לחודש, וכל זאת מתוך ידיעה שמדובר בנכס משותף של הצדדים.  עוד טענה כי כוונת הצדדים הייתה לרכוש תחילה נכס על שמו של הנתבע ולאחר מכן למכור אותו ומתמורתו לרכוש דירה נוספת על שמה ובכך לנצל את הטבת מס רכישה על דירת מגורים יחידה, ולהגדיל את מסת נכסיהם ושווים.
9. הנתבע מכחיש את טענות התובעת, וטוען מנגד כי בין הצדדים הייתה זוגיות, אך הם לא היו מוכרים כידועים בציבור, והיו לצדדים ובפרט לו ספקות בנוגע לקשר ובעיקר נוכח הנידוי הדתי שחווה וחוסר היכולת להביא עם התובעת ילד משותף לעולם (אבהיר כי הנתבע בהיותו דתי טען כי אינו יכול להביא לעולם ילד משותף אשר יענה על ההגדרה הדתית "חלל" כילד לכהן ולגרושה). עוד טען כי הצדדים נהגו הפרדה רכושית מלאה על רכושם, לרבות בנכס שנרכש.  התובעת אכן סייעה לו, כפי שהוא סייע לה בדברים אחרים, אך אין בכך בכדי להקנות לה מחצית מהנכס.

הנתבע הוסיף וטען כי לא היה זקוק להלוואה מהוריו לצורך רכישת הנכס, שכן, היו לו די כספים בחשבונו לצורך תשלום ההון הראשוני.  ההלוואה ניתנה נוכח כך שהוריו רצו להעביר לו כספים במתנה ולשם כך נטלו הלוואה בתנאים נוחים, ועל כן ביקש מהם לקחת את מלוא ההלוואה האפשרית, על מנת שזאת תממן את הנסיעה לחו"ל עם התובעת וילדיה.  החזר הלוואה שולם על ידו, ומחשבונו, ופעמים שהוא שכח להשיב את ההחזר להוריו והוא ביקש מהתובעת להעביר להוריו את החזר ההלוואה בהינתן נגישותה הגדולה יותר לחשבון בנק (הנתבע אינו טכנולוג) והנתבע השיב לה את הסכום באמצעות העברה מחשבונו לחשבונה או בכספים במזומן.