התובעת לא השקיעה כספים ברכישת הדירה (על אף טענת העדה כי לתובעת הייתה יכולת כלכלית לעשות כן). הדירה כאמור לא נרשמה על שמה, לא הייתה כוונה לרשום על שמה, ולא לקחת כל מחויבות הנוגעת לדירה.
התובעת טענה ש"הדירה נרכשה בסך 1,130,000 ₪ אשר בחלקה שולמה באמצעות הלוואה בסך 100,000 ₪ שאביו של הנתבע נטל בתנאים מועדפים ואשר בפועל החזר ההלוואה שולם מחשבונה של התובעת" (סעיף 26). התובעת לא הכחישה בכתב התשובה את טענות הנתבע לפיה ההון העצמי לרכישת הדירה הגיע ממקורותיו האישיים של הנתבע, מכספים שחסך עוד טרם עבר להתגורר עם התובעת או להיכרותו עמה, וכי הוא מי שנטל את המשכנתא ונושא בהחזרי תשלומה ומקבל את דמי השכירות. ברם, בסיכומיה, טענה התובעת לראשונה כי הנתבע לא הוכיח שהנכס נרכש מכספיו, וטענה כי בפועל הנכס נצבר במהלך הזוגיות, ממשאבים משותפים, שכן, היא נשאה בהוצאות החזקת הבית והדבר אפשר לנתבע לחסוך כספים. מצאתי קושי בהעלאת טענה זו לראשונה בסיכומים, ואף מצאתי לדחות אותה; כאמור, נטל ההוכחה להיות הצדדים ידועים בציבור ולשיתוף הנטען מוטל על כתפי התובעת (עניין שחר נ' פרידמן) והתובעת לא הוכיחה את מקורות רכישת הנכס, והטענה המאוחרת שאינה מתיישבת עם הטענות בכתב התביעה גורמת לאי נוחות. זאת ועוד, הדירה נרכשה חצי שנה לאחר שהנתבע עבר להתגורר עם התובעת, ולא הוכחה כל יכולת כלכלית לצבור את ההון הראשוני, כ 300,000 ₪ בחצי שנה.
- לעניין ההלוואה מהוריו של הנתבע, הרי שלא מצאתי כי השבת מספר החזרי הלוואה יש בה בכדי להוכיח שיתוף בנכס. התובעת העידה כי לא ידעה את פרטי ההלוואה ומה סיכם הנתבע עם הוריו, היא לא התחייבה אישית מול הוריו להשבת ההלוואה, ואף לא הייתה לה כל הוכחה כי הכספים שימשו לצורך רכישת הדירה. הנתבע הראה תדפיסים לפיהם העביר את ההון הראשוני מתוך כספים שחסך בחברת מנורה מבטחים, וכי לאחר התשלום עבור הנכס נותר בחשבונו יתרה של 85,000 ₪ (נספחים 2-3 לתע"ר).
יתרה מזאת, התובעת השיבה כספי הלוואה להוריו בסך כולל של לכל היותר 13,000 ₪, פחות ממחצית התשלומים שהיה צריך להשיב בתקופה בה התגוררו הצדדים יחדיו. אמנם, הנתבע לא הוכיח כי השיב את הכספים לתובעת, ברם, התובעת הודתה בתצהירה כי הנתבע היה מעביר לה כספים באמצעות שקים של לקוחותיו וכן כספים במזומן (סעיף 8 לתצהירה), כך שטענתו אינה מופרכת, ובאופן כללי עדותו הייתה אמינה, גם אם העיד בצורה דרמטית. ומעבר לכך, כאמור, לא מצאתי כי בתשלום של 13,000 ₪ הוכח שיתוף והוכח כי בתשלום זה רכשה התובעת זכאות למחצית מהדירה של הנתבע. הנתבע גם הוא נתן כספים לתובעת, ולא נשמעה הכחשה מצידה כאשר טען ששילם עבור טיפולים רגשיים לה ולילדיה. הצדדים עזרו האחד לשנייה כדרך זוג שחי יחדיו, ברם, לא איחדו חשבונותיהם, ושמרו על הפרדה לפיה התובעת הייתה אחראית על הדירה השכורה והוצאותיה, על הכנסותיה ועל הוצאותיהם הקבועות של ילדיה, והנתבע הבעלים של הרכוש אותו צבר, משיב את המשכנתא החודשית, גובה דמי שכירות ומשלים את היתרה. כל צד היה אחראי על הכנסותיו והוצאותיו, תוך שהנתבע מעביר סכום חודשי לתובעת, וכעולה מתדפיסי החשבון, סכום של בין 2,500 ₪ ל 3,000 ₪. כך שלא מצאתי בכך כל הוכחה לשיתוף כלכלי, ולא לשיתוף כלל על אחת כמה וכמה בנסיבות בהן ישנם סימני שאלה של הצדדים ולמצער של הנתבע (בידיעת התובעת) אודות הקשר.
- התובעת, אישה מעשית ונמרצת, סייעה לנתבע, חסר כישורים טכנולוגיים ומעשיים, בעניינים בירוקרטים, אך לא התרשמתי כי הייתה כוונת שיתוף וכי יש בכך בכדי להחיל שיתוף על רכושו של הנתבע. סבורתני כי הסיוע של התובעת לנתבע נעשה הן מכוונות טובות על מנת לסייע, וייתכן, מתוך ידיעה כי הנתבע תומך ומסייע לה כלכלית, הן לה והן לילדיה וכי בעתיד לבוא יסייע לה כלכלית ברכישת דירה עבורה, ברם, לא למדתי מכך על כוונת שיתוף.
- ראיה נוספת לכוונת הצדדים ניתן ללמוד מתכתובת שהייתה בין הצדדים וצורפה על ידי הנתבע. כאמור, הנתבע עבר להתגורר עם התובעת רק באפריל 2021. הנתבע אינו מכחיש כי היה בזוגיות עם התובעת קודם לכך, אך לא הובאו כל ראיות מטעם מי מהצדדים על קשירת גורל או שיתוף מכל מין וסוג שהוא בין הצדדים. הנתבע החל בחיפוש דירה עוד קודם למעבר המגורים המשותף, וביום 14.3.2021 שלחה התובעת לנתבע הודעת וואטסאפ בו כתבה לו "מקודם בתוך כל הבלגן של העבודה והילדים פה התקשרתי למתווך לברר על דירה בשבילך...אחכ הודעה לפוסטמה של ----...--- (=בתה) אומרת לי גם לזה את דואגת עכשו?? משעמם לך?? אז תהיה בשקט וזריזזזז אכפת לי ממך" (נספח 7 לתע"ר נתבע). היינו, עוד טרם למעבר המגורים של הנתבע עם התובעת החל הנתבע בחיפוש דירה עבורו; "דירה בשבילך" "אכפת לי ממך", ובתה מתרשמת כי התובעת עושה לנתבע טובה. היינו, גם מהודעה זו ניתן ללמוד כיצד הצדדים והמשפחה ראו את מערכת היחסים בין הצדדים; לא שיתופית, התובעת מסייעת לנתבע, ואין מדובר בכל חשיבה לפיה מדובר בדירה התובעת אלא בדירה לנתבע והתובעת אך מסייעת לו, אחרת ברי כי לא היה מתקיים שיח כזה.
- גם בתמלול השיחה שצורף על ידי התובעת מצאתי תמיכה בכך שלא הייתה כוונה לשיתוף בדירה. התובעת צרפה תמלול שיחה בין הצדדים, שיחה שבהתאם לתוכנה (ולתאריך הלכאורי שנרשם למועד קיומה) התנהלה לאחר שהתובעת הודיעה לנתבע על רצונה להיפרד. התובעת ביקשה מהנתבע להודיע מתי הוא עוזב את הדירה בה התגוררו יחדיו, וביקשה ממנו לפנות לגישור אצל צד שלישי על מנת לדבר על הפירוד ועל "הנושא הכספי" ביניהם והדגישה בפניו שהוא הבטיח לה שידאג לה ביום שאחרי (עמ' 5) והנתבע לא מכחיש כוונתו לתת לה משהו. ברם, לאורך כל השיחה עמו אין מילה מצד התובעת על הדירה ואין כל דרישה לקבלת מחציתה, כי אם עולה כי היא מבקשת, והנתבע אף מעוניין, ליתן לה משהו.
- נטען על ידי התובעת אף כי הצדדים רצו לעשות הסכם ממון, ברם, מעבר לכך שהסכם הממון לא השתכלל ואף לא דובר מה יהיה תוכנו, הרי יש קושי עם הטענה בהינתן שעלה שהתובעת הינה מי שרצתה לעשות הסכם ממון, ולא הנתבע, והתובעת הודתה שהנתבע התחמק מכך ולא שיתף פעולה. התובעת אף הביעה את הרצון לערוך הסכם לאחר רכישת הדירה, ולא לפניה, ולטענתה היא, טרם לרכישת הנכס על שמה. "צריך להתקדם עם הסכם ידועים בציבור בשביל הנכס הבא" ויודגש - הנכס הבא. לא בשל הרכישה של הנכס הקודם. לא להסדיר את השיתוף בו. אלא, טרם או לצורך רכישת נכס התובעת.
- זאת ועוד, כאמור, לא התרשמתי כי אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים היה להחיל עליהם את החובות והזכויות של בני זוג נשואים והתרשמתי כי שמרו על הפרדה רכושית ביניהם, ברם, אם יכלה להיות התלבטות בנוגע לתקופה שממועד מעברו של הנתבע להתגורר עם התובעת, הרי שלא הונחו כל אינדיקציות לכל שיתוף טרם למעבר המגורים המשותף.
- אינני מוצאת כי לאחר תקופת זוגיות וחיים משותפים של חצי שנה ניתן להחיל שיתוף על נכס חיצוני, שנרכש בהגדרה (ואין מחלוקת על כך) לצרכי השקעה, נכס לא משפחתי, שנרכש ממשאבי הנתבע, אשר נטל משכנתה על שמו, שילם על כל ההוצאות הכרוכות ברכישה, ורוכש לראשונה נכס להשקעה בהיותו בן 45. אף אינני מוצאת כי נשמעו ראיות לפיהן בגין תקופת חיים משותפת של שנתיים ימים, בדירה שכורה על שם התובעת, בהן הנתבע השיב לבדו מחשבונו של תשלומי הלוואת המשכנתא, גבה את דמי השירות ונשא בהפרש בין הסכומים בגפו, וכי הועלתה כל ראיה לכוונה לשיתוף ספציפי בתקופה זו.
היינו, לא ראיתי כי כוונות שיתוף כלכלי משפטי בין הצדדים המוכיח כי הצדדים היו ידועים בציבור, ולא הוכחה חזקת השיתוף. כך, גם לא מצאתי שהוכח שיתוף ספציפי בנוגע לנכס מכוח הסיוע אל מול אנשי המקצוע שנתנה התובעת לנתבע והשבת חלק מהחזרי ההלוואה להוריו של הנתבע, או כל סיוע אחר.
- אזכיר, כי מדובר בנכס להשקעה ולא בדירת מגורים, דבר שמעלה את נטל ההוכחה לרף גבוה יותר מהוכחת שיתוף בנוגע לדירת מגורים. לכך מתווסף אופן רישום הנכס, אשר מהווה ראשית ראיה לבעלות, והנטל להוכיח אחרת מוטל על כתפי התובעת, ובענייננו, הנטל הינו גבוה ובפרט כאשר הצדדים אינם נשואים.
- מהראיות עולה כי אכן, בין הצדדים הייתה זוגיות, ברם, כפי שציינתי לעיל, לא התרשמתי כי הצדדים קשרו גורלם האחד עם השנייה כי החלו שיתוף על רכושם, ביתם וחייהם. לכל היותר הייתה בכוונת הצדדים שהנתבע ירכוש עבור עצמו נכס השקעה, והתובעת תרכוש עבור עצמה בהמשך נכס להשקעה, כל אחד נכס משלו. הצדדים חיו יחדיו תקופה לא ארוכה, של כשנתיים ימים, ושמרו על הפרדה. כל אחד המשיך לנהל את ענייניו הרכושיים והכספיים. הצדדים לא פתחו חשבון משותף, והנתבע היה מעביר כספים מידי חודש בחודשו לתובעת. לא הובאו כל ראיות לכל שיתוף למעט מגורים משותפים לתקופה זו, וסיוע כלכלי שהנתבע נתן לתובעת מעת לעת וסיוע בירוקרטי שנתנה התובעת לנתבע, וכן החזרי ההלוואות הספורים.
כל צד תמך במשנהו בדרכו ומתוך כוונה כי כל צד יתקדם וירכוש נכס עבורו, ולא נכס במשותף. לא מצאתי כי הידועים היו ידועים בציבור, לא מצאתי כי חלה חזקת השיתוף ולא שחל שיתוף ספציפי. כאמור, הפסיקה מחייבת אותנו לנקוט במשנה זהירות טרם להכרזה על בני זוג כידועים בציבור, והתובעת לא עמדה בנטל הראיה להוכיח שהצדדים עמדו במבחנים שנקבעו בפסיקה, ובעיקר, כאמור וכמפורט, לא התרשמתי כי הצדדים "החילו על עצמם את מרבית התוצאות האזרחיות - כלכליות של מוסד הנישואין ...מבלי לקבל מעמד של נישואין".
- לסיכום, התביעה נדחית. בנסיבות אלו אני מוצאת לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 25,000 ₪ אשר ישולמו בתוך שישים יום.
- פסק הדין יפורסם בהשמטת פרטים מזהים.